אין ספק שגיל ההתבגרות טומן בחובו אתגרים רבים, שיכולים להשאיר צלקות רבות שמביאות איתן גם הסקת מסקנות וקביעת נורמות התנהגותיות שעלולות לסגור אותנו מהחברה כאמצעי הגנה.
וזה הסיפור שלי
החלטתי לחשוף אותו כדי לשחרר עוד רובד של בושה ואשמה ואולי זה יעזור למישה/י.
עד שפגשתי את המורה שלי בגיל 30 בערך, מיניות הייתה ממני והלאה, למעשה אף התנזרתי ממין לכמה שנים.
עד לאותה תקופה לא קישרתי את ההתרחקות והסגירות המינית למה שקרה בנעורי, ומה שקרה ממש צילק והכתיב לי איך להתנהל מבלי שהייתי מודע לזה.
ממש כיביתי את הצד הפראי ואת הצד המיני שבי. כל הגוף החייתי היה כבוי ומדוכא, אבל היה מתפרץ מדי פעם בצורה אלימה בצעקות כשסיר הלחץ שהייתי אני [כמו שהמורה שלי קרא לי] היה מתפוצץ מחוסר יכולת להכיל את הר הגעש שבעבע בתוכי.
בנעורי הייתה לי ידידה לתקופה מסוימת, שכל נושא השפיכה שלי הגעיל אותה מאוד, וזה תמיד היה מלווה בפרצופים, אמירות ודחייה גופנית. בזמן הקצר הזה הגוף והנשמה שלי כל כך נפגעו מהדחייה, שפיתחתי ממש דחייה כלפי זה בעצמי. עם זה המשכתי למערכות יחסים אחרות. הנשים שהיו איתי לא הבינו למה מיד כשאני שופך אני קם מיד ומתנקה. בשבילי זה היה "טבעי" ולא קלטתי את מה שהן עברו עם זה, כשחשבו שאולי הן מגעילות אותי. בקיצור סרט על סרט.
עם נערה אחרת, בסביבות גיל 18, הרגשתי איך בזמן האינטימיות פורצת מתוכי אלימות לתוך המיניות שהבהילה אותי. כשזה חזר על עצמו כמה פעמים, החלטתי להתנזר ממיניות באופן לא מודע ובמשך 6-7 שנים לא הייתי עם אף אחת. הייתי כמו מחבת טפלון ששום דבר לא נדבק אליה. נשים היו מתחילות אתי ואני לא הייתי מודע לזה בכלל. כל האספקט הזה נחסם לחלוטין.
בשנים האלו טיילתי במזרח. הייתי במסיבות טראנס וחופים משגעים של תאילנד, וכל השנים הללו לא היה כלום. היו חברים שממש ניסו לשכנע אותי לראות מה קורה מסביבי, ואותי זה לא ענין. כך החלטתי שבטוח לי וזהו. הגוף נסגר והייתה לי את הממלכה האינטימית שלי עם עצמי וזה הספיק לי.
אומרים שהכל מדויק וכל שאר האמירות הרוחניות, אבל הפסדתי כל כך הרבה שנות חיים על הכעס שהיה אגור בתוכי. עד היום אני משלם בענייני בריאות שאני מחלים מהם, וכל כך הרבה עונג פספסתי, ולמה? לעזאזל למה?
כשהגעתי למורה שלי ועברתי תהליך, שבעזרתו שחררתי את כל הכעס שהיה בי ובכיתי לראשונה אחרי 15 שנה, גם אצלו עדיין לא הייתי מודע לעולם המיניות המודעת וכל הפשטות חסרת הבושה שיכולה להתרחש בין אנשים במיניות...
בזמן התהליך פגשתי מישהי. בפעם הראשונה שהיינו במיטה ושפכתי ובאתי לקום, היא קלטה אותי ותפסה לי את היד, משכה אותי אליה ונמרחה עלי ומרחה על עצמה את כל הזרע. שכבנו כך מחובקים וזה היה הריפוי שלי ועל כך אני מודה לה עד היום.
ואז המורה שלי הזמין אותי לבוא לסדנת יחידים, ובאתי. אני זוכר את ההלם בתוכי אחרי היום הראשון של הסדנה, כשההבנה כמה פשוט זה יכול להיות כשיש את המרחב הנכון, המודעות והרצון של אנשים להיכנס למרחב אחר של אינטימיות מודעת.
אני זוכר שהלכתי עם אישה ושדברנו כמה שזה לא נתפס והפשטות שזה יכול לקרות, וכמה אנחנו מסתובבים בעולם מכווצים מכל ההתניות וכל השריטות שספגנו. כמה זה חשוב לא רק להראות פרצוף שמח, אלא גם לשחרר כעס אחד ליד השנייה, כמה זה חשוב לא להיכנס למרחב המיני כשיש אנרגיה כועסת בגוף, כמה זה חשוב להיות מודעים לגוף ולמה שהוא מבקש.
כבר אז נשתלו בתוכי זרעי השינוי והנתיב החדש נסלל לריפוי שלי.
לא תכננתי להגיע עד לאן שהגעתי היום. שנים רבות רק ליוויתי את המורה שלי והתבוננתי ותמכתי בריפוי של אחרים ושלי.
לחיים היו תוכניות משלהן בשבילי וכעבור כמה שנים הרגשתי שזו הדרך שבה אני הולך לצעוד, ומאז ההיסטוריה ידועה ואת השאר אתם כבר מכירים.
תוך כדי הכתיבה אני מזהה שהאישה ,שנמרחה אתי בזרע, בעצם העבירה אותי חניכה מינית ודרך החוויה במפגש אחד העניקה לי ריפוי, שבכל תהליך אחר של המיינד היה לוקח לי הרבה זמן לשחרר ובכלל להבין מה יש שם. איך בכמה סשנים של ביטוי דרך קול ותנועה השתחררו אצלי משקעי כעס של שנים.
דרך המסע הזה נטמנו זרעי הריפוי שהיום אנחנו מלמדים ומעבירים בכל הסדנאות.
עם הזמן והשנים, ההתמקדות וההבשלה של כל השדה והצועדים בתוכו, נוצרים מרחבים חדשניים ומרתקים להתפתחות תודעתית דרך מיניות לי ולכל שותפי לדרך אין עונג יותר גדול מלחלוק את המרחב ולצאת למסע עם נשמות שמבקשות קצת מהטוב שהחיים יכולים להציע.
שינוי דרך אנרגיה מינית ועבודה עם ביטוי ברבדים שונים זו תרפיה מדהימה במיטבה, שחוסכת שנים של תקיעות במקומות של בושה ואשמה, שמונעים מכם/ן חיים משוחררים ומענגים בדיוק כפי שסיפרתי למעלה.
בזמני לא היה את כל הידע הזה ועם היה באמת היו נחסכות ממני שנים של סבל ועינוי עצמי.
היום אנו עושים כל מה שביכולתנו ליצור עוד ועוד מרחבים למיניות מודעת, כדי לקבל הכרה לדרך הזו ולאפשר לעוד ועוד א.נשים לראות שאפשר אחרת
