מנהיגות, אלימות מינית, יחסי כוחות ולמה עבודה התפתחותית דרך מיניות חשובה כל כך?
מבוסס על סיפור אמיתי, הפרטים שונו.
בשנתיים האחרונות אני מוצא את עצמי בסיטואציות שדורשות לשים גבול ברור למנהיגות.
אולי אתחיל במנהיגות.
מדי פעם א.נשים ניגשים אלי ואומרים לי שאני מנהיג\גורו\מאסטר, לכולם אני משיב שזה לא כך ושאני בסך הכל אדם שצועד בדרך מסוימת קצת יותר זמן מהם.
אם כבר, בתפיסה שלי אני דוגל באמירה "לפני שאתה משנה את העולם, התחל בעצמך והסביבה הקרובה אליך תגיב בהתאם", וכך אני עושה. אם לצלול עוד יותר עמוק לגישה שלי, אז זה מה שאחד מהמורים שלי אמרו לי "אל תיצור בשביל אחרים, כי כך תמצא את עצמך בעמדת שירות ונתינה לא הדדית. צור בשביל עצמך משהו שאתה נהנה ממנו וכך תוכל להיות שם לאורך זמן ללא שחיקה או נפילה לריצוי".
**לפני שאמשיך אבקש לקרוא בסבלנות, זה ארוך וגם יכול לעורר טריגרים, קראו עד הסוף בבקשה**
על פניו משתי האמירות הללו מתקבל הרושם, שמה שמוביל אותי זו אנוכיות והסתכלות על עצמי נטו. והרי לימדו אותנו שלהיות אנוכי ולדאוג רק לעצמי זה לא דבר טוב, זה לא דבר חברתי ואפילו אנטי סוציאלי, אולם המשוואה התרבותית הזו אינה נכונה. אפשר לקחת את הדוגמה של א.נשים שאוהבים את כולם והם כל הזמן בנתינה. א.נשים אלו מתרוקנים מהר והפנימיות שלהם מתבטלת ולאורך זמן הם נשחקים והופכים מרירים כלפי אלו שהם אוהבים. אולם אדם שאוהב את עצמו ומלא מבפנים, רק אז יוכל לשפוך מהאהבה שלו לעולם. כך, ומכיוון שיש קבלה ונתינה, יש זרימה אנרגטית טובה ואין התרוקנות, והנתינה האוהבת היא אמיתית ומורגשת בצורה אחרת.
לכן אני גאה להגיד שאני אנוכי, ושכל מה שאני עושה אני עושה מתוך חשיבה על עצמי קודם כל, והאם זה נכון/טוב/משרת אותי לפני הכל. רק אחרי שאני שלם ובוחר במלואי במשימה שלפני, אני יוצא לדרך. כך לדוגמא אין לי בעיה עם התוצאה, כי בחרתי בכך לחלוטין.
זו הבעייתיות הראשונה שאני רואה בלקרוא לי מנהיג. אני בסך הכל אדם, שדואג לעצמו ויוצר לעצמו מרחבים שמשרתים אותו.
בא לכם להצטרף אלי ולחלוק אתי את הדרך והמרחבים שאני יוצר? נפלא. יש לכך מחיר, שישמור על נתינה וקבלה נכונה עבורי קודם כל. לפעמים זה תחלופה חומרית ולפעמים אנרגטית, זה היינו הך. כשיש זרימה נכונה, כל הצדדים מרוצים ואין הטלת אחריות אחד על השני, ובכך אני לא מנהיג לפי התפיסות המקובלות שמוכרות ושאליהן מתלוות כמה רעות חולות שאינן מתאימות לי.
הבעיה השנייה והחמורה יותר מבחינתי בלהיכנס לנעלי מנהיג, באופן המוכר ועפ"י ההתנהגות המצופה בד"כ ממנהיג, היא בעיית יחסי הכוחות, או יותר נכון בעיית נתינת הכוח למישהו/י אחר.
מכל מיני סיבות, שלא אכנס אליהן, יש לנו נטייה לחפש את האבא המושיע. זה שיבוא וייקח את האחריות, יעשה סדר ויעניש במידת הצורך. האבא שידאג לנו, יעשה בשבילנו, ייקח מאתנו את האחריות להתמודדות, ובעיקר מישהו שאפשר להפיל עליו גם את האחריות אם העניין ייכשל.
ובכן, מנהיג כפי שנתפס היום בחברה זה משהו שממש לא בא לי. מנהיג בחברה הוא יום אחד מלך ויום שני שעיר לעזאזל, כשלא עמד בציפיות שלרוב גם לא היה מודע להם. תודה, אבל לא תודה.
א.נשים כמהים למושיע, כמהים למשיח, במקום להיות המשיחים של עצמם ולקחת אחריות על החרא שלהם/ן והמחירים שיש לשלם עבור חרבון טוב, שאחריו אפשר להוריד את המים ברווחה ולהמשיך הלאה :-)
ואיך זה מתחבר לאלימות מינית ואליי?
מתוקף היותי מפיק ויזם ואחד שמוביל {לא מנהיג} מהלכים בשדה המיניות המדמם של האנושות, אני נתפס ככתובת לפתרון סיטואציות שקשורות במנחים ומנחות, שמגיעים לפעילויות שלי וגם כאלו שלא.
בעבר, לפני שהייתי מודע לדינמיקת הכוחות שמופעלת עלי, הייתי נזעק לטובת ה"קורבן" ומזדעזע מהסיפור, על אף שסופר באופן חד צדדי, ויוצא לפעולה כדי להושיע את המצב. כמה זה טופח לאגו להיות מושיע וכמה זה הרסני לקורבן ולתוקף כשהמושיע נכנס לפעולה.
בעזרת הקהילה שמסביבי, שעובדים וחוקרים יחסי כוחות וניטרולם, הבנו את הדינמיקות המסוכנות הללו, שבעצם לוקחות את הכוח מה"קורבן" ומונעות ממנו להתמודד בעצמו, לגדול ולהתחזק, ומנגד משאירות את התוקף בעמדת רשע נצחי, ללא יכולת של ריפוי אמיתי לכל הסיטואציה. שהרי בסופו של דבר כולם בסיטואציות כאלו פגועים מלכתחילה, התוקף, המושיע והקורבן.
ומה הסיפור האחרון של אלימות מינית שהגיע לפתחי?
מדובר במנחת סדנאות בכנסים שלי בעבר [הפרטים שונו, אל תחפשו לנחש במי מדובר}.
מסתבר לכאורה, שאחרי הסדנה ולפעמים במהלכן היא הייתה ניגשת למשתתפים ומציעה להם הצעות למפגש מיני אתה.
אחת המשתתפות שהרגישה שזה מנצל ושזה לא אתי, פנתה לאחד מהמנחים והאחרון פנה אלי בקול זעקה שאעשה משהו ושלא אתן לה להנחות אצלי יותר, אבל וזה אבל מאוד מאוד גדול, הושבעתי שאני לא יכול להגיד לה במה מדובר, פן זה יסגיר את אותה משתתפת שחששה מהתוצאות ומהחשיפה. אם זה היה גבר מנחה הרי היינו צולבים אותו מיד, לא?
התחלתי לחקור ולהקשיב יותר לעומק לסיפור ולדייק את הפרטים, שהסתכמו בסופו של דבר מכמה משתתפים למשתתף אחד בלבד. עדיין חמור, אבל לא איך שהוצג בהתחלה, ועדיין אותה משתתפת אינה מוכנה לחשיפה.
זה אומר שהיא מחפשת את המושיע, שיפתור לה את המצב מבלי לשלם מחירים על כך. היא מחפשת בית משפט חד צדדי עם שפיטה חד צדדית, מקום שאין בו דיאלוג, רק חיפוש צדק ונקמה. מקום כזה אינו מביא לריפוי בעיני ולא לדיאלוג, וגם במידה שהדבר אכן קרה, הוא אינו מאפשר לאותו/ה מנחה ללמוד ולשנות את דרכיו/ה.
מעבר למה שרשמתי בפסקה האחרונה, לגבי ההשלכות בפתרונות חד צדדיים כאלו, שהם בעייתיים בעיני, החמור מכל זה שבעיקר יחסי כוחות כאלו של מנהיג/מושיע ומשתתפ/ת משאירים את המשתתפ/ת נטולי כוח ונטולי התמודדות.
בעצם כל הכוח הועבר אלי, לאבא הגדול והחזק והמושיע, שיבוא להציל אותנו מהמצוקה שנקלענו אליה.
נשמע מוכר?
זה כי כולנו כילדים היינו שם. לפעמים באמת בעל כורחנו, אולם אבא מעצים לא היה מוציא מהמצוקה מבלי לערב אותנו ולתמוך בנו, שנצא בכוחות עצמנו גם אם יש יד תומכת ומלווה בבטחה לחוף המבטחים.
ילד שלומד לשבת-לעמוד-ללכת, חשוב להתפתחות התנועתית וליציבות שלו שיתנסה בעצמו ואפילו ייפול ואז יקום שוב לבד. ילד שמושיבים-מעמידים אותו לא לומד להשתמש בשרירים ובכוחות שלו.
דינמיקה כזו לעולם תשאיר את המשתתפ/ת, ובאנלוגיה גדולה את החברה כולה, כקורבנות תמידיים שמחפשים את המושיע.
אם תחשבו על זה קצת תוכלו לראות את המצב העגום של מדינתנו, שנמצאת כל הזמן במשולש הדרמה הנצחי -קורבן/תוקף/מושיע.
למי שזה מעניין אותו ללמוד על משולש הדרמה חפשו בגוגל ותמצאו.
בסופו של הסיפור הודיתי למנחה על המידע והחזרתי את הכדור לידיה של המשתתפת. שלחתי מסר, שבמידה והיא מוכנה להיחשף מול המנחה המדוברת, אני אתמוך ואהיה שם עד לפתרון המצב. במידה שלא, אין לי אפשרות לעשות כלום ולא אשפוט אדם כשאין לו יכולת להתגונן, להבין ולהתפתח מההאשמה החמורה.
חברה אנושית חופשיה לא יכולה להיבנות כשמחפשים את המושיע ומסתתרים מאחוריו. המושיע הופך גם לדיקטטור בסופו של דבר ומנצל את הכוח לרעה, לפעמים ללא מודעות אפילו.
חברה אנושית בריאה מתפתחת כשכלל האוכלוסייה לומדת לשים גבולות ומתפתחת דרך אתגרים של שאיפה לעצמאות אישית וקולקטיבית.
בחברה חופשיה ועצמאית אין את משולש הדרמה הצדקני, במקומו יש דיאלוג ושאיפה לריפוי הדדי.
ואיך כל זה קשור לעבודה התפתחותית מינית?
הנחת העבודה שלי ושל עמיתיי היא שבמיניות טמונים זרעי פורענות רבים, שדרכם אנו כחברה נשלטים ומובלים כצאן לטבח פעמים רבות. במיניות טמונים דפוסים הישרדותיים, שמשרתים נאמנה כל ממשל וממסד דיקטטורי, גם כאלו במסווה של דמוקרטיה כמו בארץ הקודש.
מניסיוני ומניסיון המנחים והמנחות, גבר ואישה שמשוחררים במיניות שלהם הם א.נשים חופשיים ועוצמתיים, הם בני אדם שלא ייתנו לעצמם לחזור ולהשתעבד לגחמות עריצים ומשליטי שררה.
למען הסר ספק, אדם חופשי מינית אינו בהכרח זה שיקיים אורגיות ויחיה בריבוי אהבות. אדם חופשי מינית, ללא קשר למגדר, הוא אדם שאינו מתבייש במיניות שלו באשר היא וגופו הוא מקדשו. אדם חופשי מינית לעולם לא יכבול אדם אחר ולא ישלול את החופש של אדם אחר. אדם=גבר או אישה.
לכן, אני וחברי וחברותי לדרך עומלים ושוקדים על פיתוח תכנים וסדנאות, שנועדו להעצים ולשחרר לחופשי מכבלי התניות החברה, שכבר ברור שלא משרתות אף אחד מלבד בעלי השררה והממון.
הרצון שלנו זה לתמוך בא.נשים לצאת לחופשי ולהפוך להיות המנהיגים של עצמם, על מנת שיהוו השראה לא.נשים נוספים לצאת ולקחת את העוצמה שלהם/ן בחזרה. לזרוע זרעים של חופש ואהבה.
קראתם עד פה בעידן האינסטנט, אני מודה לכם ואפילו לא מופתע, מי שנפשו בוערת יקרא ויחקור את הדרוש לו להתפתחות.
ולכן אני גם לא מתבייש ל"שווק" לכם את הפעילויות שלי, שהן בעצם הזמנה לצעוד איתי בדרך. לא מאחורי כמנהיג, אלא מצדדי כשותפים למסע לריפוי האנושות, ולכל מי שצועד אתי אני מודה ומברך את הנוכחות שלכם/ן בחיי.
לקריאה על הקורסים והאירועים השונים לחצו כאן
