מהפיכה נשית, הימנעות גברית, וטקס סליחה טנטרי

לכבוד חג החירות וטקס הסליחה המתקרב, אני רוצה לשתף ולהאיר אור על המאבק הנשי לחופש, בטחון ועצמאות, וחרב הפיפיות שטמונה בתוכו עבור נשים וגברים כאחד.

במאבק לשחרור האישה, שהוא מאבק ותהליך חשוב מאין כמותו, נוצר מצב שגם נשים וגם גברים סובלים ממנו, ומתוכו צצה כמיהה חדשה.
לפני שאמשיך, תזכורת חשובה, שום דבר שנאמר פה הוא לא בהכללה ולא מתאים לכולם, המאמר מתייחס לחלק מהא-נשים שבהם אני פוגש ואשר משתפים את אשר על ליבם.
נשים רבות שואלות את עצמן מספר שאלות בתקופה האחרונה ובמקביל כמהות למשהו חדש :
היכן כל הגברים החזקים שיעמדו נוכחים מול העוצמה והפגיעות שלי?
אני רוצה גבר שיכבוש ויסחף אותי, שלא יפחד לקחת אותי גם בכוח כשאנחנו עושים אהבה!
האם המאבק להחזרת העוצמה שלי מחליש גברים?
האם גברים מפחדים מנשים חזקות ומיניות?
ויותר חשוב האם אפשר אחרת?
מאז תחילת המהפכה הנשית והמאבק לשחרור האישה ובעזרתה האדיבה של הטכנולוגיה, כולנו נחשפים להמון מעשי אלימות וזוועה שהתרחשו ומתרחשים עד היום.
חלק חשוב מתהליך הריפוי בכלל והנשי בפרט זה היכולת לחשוף ולהיחשף, ולהגיד די! מספיק! לא עוד!
ככל שהטכנולוגיה נהיית יותר נגישה כך סיפורים קשים נחשפים ומגיעים יותר ובעזרתם נשים נוספות קמות ונאבקות על זכותן לחירות וחופש.
בתור אחד שגדל לפני שהחלה המהפכה התקשורתית, ועוד חי בתקופה שעוד לפני הביפרים אפילו, לראות את מה שקרה תוך כ-30 שנה זה מדהים, השינוי מדהים בכל קנה מידה, הנגישות ההולכת וגוברת לתקשורת השפיעה על רבדים רבים ושונים באוכלוסייה והמאבקים הלכו והשתכללו, ואף משך הזמן של מאבקים שונים הולך ומצטמצם, עקב הזמינות של התקשורת בין הא-נשים והיכולת להשפיע במהירות ולתמוך.
לרשתות החברתיות ובראשן פייסבוק שתבדל לחיים ארוכים יש משקל גדול בהבאת הבשורה לכל חלק בכדור הארץ.
אולם המאמר הוא לא על המהפך התקשורתי אלא על מצב שנוצר כתוצאה מחשיפה לכל התהליכים שקרו לאחרונה במאבק הנשי לעצמאות.
אז איך קרה שחלק מתהליך של ריפוי נהיה חרב פיפיות?
כתוצאה מהיכולת לספר ולחשוף את הנזקים שנגרמו לנשים בתקופה הפטריארכלית, נוצר מצב שבו גברים מינקותם ספגו הרבה רעל נשי שנזרק על המין הגברי, אין עוררין שחלק מהתהליך ההחלמה הוא הוצאה של הכאב והטינה ממחסני הנשמה, אולם אותם גברים ספגו את הרעל הזה מכל מיני כיוונים על אף שלא היו שותפים לה, וחלקם אף היו נוכחים לאלימות לסוגיה על ידי אביהם, אחיהם, והסביבה הגברית, ורובם אף ספגו אלימות גברית בעצמם, ולאט לאט החלו לקחת אחריות ואשמה על כתפיהם הרכות, ובמשך הזמן החלו לגנות בעצמם כל סוג של ביטוי גברי שכה חיוני לאנרגיה הזכרית המפותחת.
יחד עם האשמה, הגינוי וכניסתו של העידן הניו-אייג'י קבלנו גברים שברמות שונות מגנים זכריות בריאה ואסרטיבית, ומצד שני חוששים מלהתעמת עם נשים לא רק בשיח אלא גם בחדר המיטות, שבו נשים רבות כמהות כל כך לגבר שלא יחשוש מהרגשות שלהן שמתפרצות במהלך מעשה האהבה ויחדור אותן וירכך אותן גם שהן סגורות ועוקצניות.
אין ספק שגבר רך וחומל בחדר המיטות זו איכות נהדרת מבורכת ורצויה, אולם היא אינה יכולה להיות היחידה שבאה לידי ביטוי, נשים אינן רוצות שיתייחסו אליהן בכפפות צמר גפן כל הזמן, הן גם זקוקות להרגיש את העצמה הזכרית שכובשת ולוקחת ומצמידה אותן למיטה בלהט עד שליבן נמס.
ביטוי נוסף של ההזדהות עם הפגיעה הנשית הקולקטיבית הוא הקטנה של הפגיעה שאותם גברים ספגו, מתוך הזדהות כלכך חזקה גברים רבים אינם מסוגלים לבטא את הפגיעות שלהם מתוך אמירה של "איך אני יכול להגיד משהו לנוכח כאב נשי כלכך גדול, הן נפגעו כלכך הרבה שהפגיעה שלי לא משמעותית/רלוונטית כרגע"
אין ספק שהבנת הפגיעה שהתרחשה לאורך דורות מול המין הנשי היא חיונית לתהליך ההחלמה בין המינים, אולם לצד ההקשבה צריך לבוא גם דו שיח ונשים רוצות לשמוע גם את הפגיעות שגברים ספגו.
הישארות במצב הזה של האשמה עצמית וגינוי הזכריות רק הולכת ומחריפה ואינה מביאה את המרפא והאיזון המתבקש בין המינים.
מה שמביא אותי להאיר שתי נקודות נוספות וחשובות שיעזרו לגברים ונשים להבין יותר את מעגל האלימות ומחול הדרמה שמתחולל לו כמעט באין רואה : אלימות נשית וצלקות רגשיות.
הפגיעות הגבריות הן מאוד גלויות ולרוב קשורות במעשים פיזיים כוחניים, וכשמדברים על אלימות כמעט באופן אוטומטי מקשרים את זה לאלימות גברית.
אולם האמת היא שיש עוד כמה סוגי אלימות ואף כאלו שמשויכות לנשים או לאיכות הנקבית שהיא דומיננטית אצל רוב הנשים.
אלימות נשית חיה ובועטת וממדיה רחבים והרסניים בדיוק כמו האלימות הגברית, אולם האלימות הנשית היא רגשית ואנרגטית וסמויה מן העין שמורגלת באלימות פיזית.
גברים רבים מסתובבים עם צלקות רגשיות קשות וכואבות לא פחות מהפגיעות שספגו הנשים, גברים רבים סובלים אתגרים רגשיים בכל כך הרבה רבדים באותה מידה כמו נשים בדיוק.
אלימות פיזית עוברת והגוף מבריא לרוב, אולם מה שנשאר אצל גברים ונשים זו הצלקת הרגשית שממשיכה להכאיב ולנהל מבפנים, הצלקות הללו מונעות מאתנו חיים בריאים ושלווים, כניסה לזוגיות, חיי חברה מלאים, ומאתגרת אותנו ברבדים נוספים רבים.
אם זו תופעה כלכך רחבה איך זה שלא רואים את זה על גברים או שאין שיח ציבורי על כך?
ישנן מספר התניות חברתית שמונעות מגברים להביע את כאבם.
*לגברים אסור להיות להביע רגשות כי אז יתפסו כחלשים.
*אישה = חולשה וגבר לא יכול להיתפס חלש כי אז הוא נתפס נשי.
*נשים הן כלכך חלשות שהן אינן יכולות להזיק, אז איך אישה פגעה בך.
*רק נשים נפגעו על ידי גברים, גברים לא נפגעים על ידי נשים.
וכך מתחולל לו מחול השדים כשפגיעה גוררת פגיעה וכמו הביצה והתרנגולת לא יודעים מי התחיל ואיך מפסיקים.
טקס סליחה בין המינים הוא הזדמנות נהדרת לשמוע להרגיש ולשחרר את כל הטינה והכעסים שהצטברו בנו ואשר מפריעים לנו לחיות בהרמוניה ביחד.
גברים ונשים, יקרים ויקרות, בואו ותנו לעצמכם הזדמנות להביע את כאבכם וכעסכם, בואו לסלוח ולהיסלח, לשמוע ולהשמיע להרגיש ולרגש, בואו ללמוד דו שיח חדש ומצמיח.