מיניות ככלי לסיפוק חסך רגשי - צום מיני ככלי לגדילה.
או במילים פשוטות - התמכרות למין, ההשלכות של זה והדרך להתמודד עם זה.
הבהרה
אני כותב את המאמר הזה מתוך ניסיון בקליניקה, שמגיע בעיקר מעבודה עם נשים, אולם זה בהחלט תופס גם לגברים, ובוודאי לא אומר שרק לנשים יש את זה!
אחד האתגרים הנפוצים, שנשים שמגיעות אלי מתמודדות אתו, זה השימוש ביחסי מין כאמצעי לקבלת משהו אחר שהן אינן מסוגלות לבטא. לרוב זה הצורך בחום, בטחון ומגע אוהב שיחסי מין אינם כלולים בו, ולרוב זה בכלל לא מודע.
כשהתבנית פעולה הזו מוטמעת בגוף ובמיינד מגיל צעיר, זה לפעמים נורא קשה לראות את זה ובטח לשחרר את זה.
בדרך כלל התבנית הזו תתחיל בילדות המוקדמת, כאשר הילדה תרגיש מאוימת מאיזה שהיא סיבה, ומאוימת לא בהכרח אומר אלימות פיסית או מילולית, זה יכול להיות גם מריבה על תשומת לב בין אחים ואחיות.
אז כאמצעי להשגת תשומת לב, המיינד יעשה העתקה מתבנית אחרת טבעית שהוא מכיר, התבנית שבה הילדה מקבלת חום ואהבה כשהיא עושה פעולה טבעית כמו לדוגמה לצייר ציור וההורים בטבעיות נתנו מחמאה. כשהמיינד ירגיש את הצורך בחום ואהבה, במקום לבטא את זה בצורה ישירה, הוא ינחה את הילדה להשתמש במנגנון הציור לדוגמה כדי לקבל את תשומת הלב שוב. ואז הילדה תתחיל לצייר לא בשביל הכיף שלה אלא בשביל תשומת לב. עם הזמן היא תתמכר ללצייר בשביל הצורך לקבל תשומת לב ולא באמת כי זה משהו שהיא אוהבת.
בהמשך ההתבגרות המנגנון העתקה הזה יעבור ויועתק גם לתוך הסיטואציה המינית. הנערה, שכבר קיים בה הקושי לבטא בצורה ישירה את הרגשות והצרכים שלה, תכנס לתוך מערכת יחסים שבה היא תקבל תשומת לב אחרי יחסי מין. ושוב המיינד, כמוצא מציאה גדולה למנגנון שהוא כבר מכיר, יעוט על השלל ויעתיק גם לפה את הדפוס הזה.
כך נקבל אישה, שנכנסת לתוך עולם מערכות היחסים עם דפוס ריצוי ומניפולציה שלפעמים אף יראה כפיתוי, רק בגלל חוסר היכולת להבחין ולבטא את הצורך הראשוני שמבקש חום, אהבה ומגע אנושי פשוט ואוהב.
עומק הדפוס ורמת ההרסניות שלו תהיה ברמות שונות, שנקבעות על ידי נקודת המוצא של הנערה והחומרה של תחילתו של הדפוס. כלומר אם זה היה מתוך מאבק לתשומת לב או מתוך יחסי "נשיקה סטירה" עם האבא או שני ההורים או ממש יחסי אלימות פיסית ומינית קשים.
ושוב מזכיר, דפוס זה קיים גם בגברים ואינו מופנה בשום אופן למין הנשי בלבד!
את הדפוס הזה ניתן לראות במערכות יחסים מונוגמיות, כשאישה מקיימת יחסי מין לפעמים אפילו עד כדי ניתוק מהגוף כי ככה "צריכה" אישה להתנהג.
לאחרונה אני נתקל בזה גם בנשים שמתחילות לחקור את עולם הפוליאמוריה. בהתחלה זה נראה שהן מצאו את האור, כי הנה הן מקבלות הרבה תשומת לב. אולם בחלוף הזמן הן מגלות שמשהו נשאר לא מסופק אחרי כל מפגש כזה, משהו בגוף מתחיל לכאוב ולהרגיש לא טוב אחרי כל מפגש עם פרטנר אחר, והרעב של הדפוס שלא יודע שובע מתחיל לצאת החוצה.
הדפוס הזה אפילו יוביל נשים מסוימות עד כדי הבאת ילדים לעולם רק מתוך הצורך שיאהבו אותן, בין אם זה יופנה לגבר או יונח על כתפיו של הילד עצמו.
במקרים אחרים זה יוביל למציאת מערכת יחסים בכל מחיר, רק כדי לקבל תחושת ביטחון שיש גבר בסביבה, עד שמתישהו תגיע ההבנה שהמערכת יחסים עם הגבר הזה לא מתאימה לה. בהתחלה תהיה השלכה על הגבר שהוא לא בסדר ושזה לא עובד. בהתבוננות עמוקה וכואבת ניתן יהיה לראות שמלכתחילה היה שם זימון ופשרה מתוך החסך העצום הזה.
בהתמכרות כמו בהתמכרות, הצורך בסם תמיד גדל, כי הגוף מפתח עמידות. מתישהו תגיע ההבנה, בין אם זה יקרה כתוצאה מגוף שמסרב לשתף פעולה ומגיב בשלל תופעות כואבות ומציקות או מהבנה מודעת שאי אפשר לשכב כל היום ושיש משהו שחסר ולא מקבל מענה מהסיטואציה הנוכחית.
מונוגמיה, פוליאמוריה או יחסים פתוחים, ההגדרה אינה משנה. כל נתיב, שבו הצורך בתשומת לב יקבל מענה דרך יחסי מין, יוביל בסופו של דבר לתחושה שמשהו חסר שם עד לריקנות ומיאוס במין ומיאוס במערכת היחסים עצמה.
וכאן מגיע הרגע של הגמילה והאפשרות האדירה לריפוי עמוק ומשחרר :-)
מה עושים בגמילה? נמנעים מלקחת את הסם.
מה עושים במקרה שלפנינו? מהו הסם? הסם הוא מערכות יחסים שיש בהן מין, ומזה צריך להיגמל {כל אחד ואחת והמשיכה המגדרית שלו/ה}
כשמתחילים תהליך כזה של גמילה מיחסי מין, קורה דבר נפלא :-)
איך זה קורה?
כל עוד הסם (יחסי מין) מסופק בכמות הנדרשת זה מקהה את הצורך הראשוני, שמתורגם לכאב אם הוא אינו מסופק. בכך שהאישה בוחרת לא לקחת סמים (לקיים יחסי מין) לתקופה מסוימת, זה גורם לצורך להתגבר. זה בעצם שלב ה"קריז" של המכורים, שבו הם יחפשו כל דבר כדי לא להיכנס לשלב הכאב שמגיע מיד אחרי.
כאן נכנס השלב הטיפולי/לימודי, שמעניק כלים להתמודד עם מה שמתחיל לעלות ומאפשר לגוף לרכוש כלים/תבניות התנהגות חדשות, כדי להתמודד עם הצורך, ואז מגיע השלב שהחסך הראשוני והכאב צף.
בשילוב עם עבודת מודעות ועבודה עם כאב, נהיית נגישות לכאב ברמה הראשונה שלו. ככל שנעמיק ונתמיד בגמילה ובעבודת התרפיה והיכולת לשהות בתוך כאב, הכאב והמועקה יתבהרו ויאפשרו לעצמן להתגלם ברובד המודע ולהיות מתורגמים לזיכרונות עצמם מתקופת הילדות, שבה התחיל כל הדפוס להבנות.
ואז, בהתאם למקרה, ניתן יהיה לעשות עבודת שחרור כעסים וסליחה עם הילד/ה הפנימיים שלא קבלו תשומת לב, חום ואהבה.
לאחר שנחזור אחורה בזמן ונרגיש את הילד/ה הפנימי, שמנהל אותנו וזועק מבפנים לתשומת לב, נוכל לרפא את הדפוס הזה במלואו ולהמשיך בחיינו אל מערכות יחסים בריאות, מזינות ומענגות.
ריפוי של הדפוס הזה משפיע באופן ישיר על איכות מערכות היחסים הרגשיות שלנו בראש ובראשונה, וגם על מנעד התחושות האורגזמיות והעונג שלנו, מכיוון שכל עוד אנחנו מכורים לדבר אחד, איננו יכולים לחוות קשת רחבה ושונה של תחושות עונג שקיימת שם עבורנו.
אנשים בעלי קשת רחבה של רגשות ותחושות מיניים הם אנשים חופשיים מדפוסי עבר כאלו ואחרים גם.
נשמע פשוט לא?
במובן מסוים כן. במובן אחר זה דורש תהליך התמדה ותרגול של כלים מסוגים שונים, שמאפשרים את השחרור מהתלות ופתיחה של המודעות לנתיבי חיים בריאים אחרים.
התהליך הזה נועד לכל איש ואישה שמחפשים ליצור לעצמם בסיס רוחני, נפשי ורגשי איתן ויציב שיאפשר להם לנוע הלאה אל חיים חופשיים ובריאים.
