השוטר הבוחן והפיח התקוע באגזוז הנשמה

תשמעו סיפור אמיתי שקרה אתמול בבוקר,
אני נוסע בטנדרון החביב שלי אל האיש הגברה לבדיקת סאונד  לכבוד כנס הטנטרה המתקרב.
ומיד אחרי הכיכר קופץ שוטר ומסמן לי לעצור בצד ליד ניידת של איכות הסביבה, כאן המקום לציין שלרכב שלי מנוע דיזל שמועד לפורענות וזיהום יותר מרכבים המונעים מבנזין, לא התרגשתי מהבדיקה כי אני מקפיד לטפל באוטו, ואני אפילו מברך על הבדיקות ויקבל כל המלצה לתיקון לשמירת איכות הסביבה.
השוטר מסמן לי לפתוח את החלון ובמבט קשה מבקש רישיונות ומחלק הוראות כאילו הייתי מחבל לפחות, חייכתי ונעניתי לבקשותיו כדי לסיים ולהמשיך בדרכי.
ואז השוטר מבקש ממני ללחוץ במהירות את דוושת הגז ולהשאיר למספר שניות, עשיתי, וכמובן שיצא עשן שחר מהאגזוז בכמות לא קטנה, כל מי שנוסע בדיזל מכיר את התופעה הזו שכשלוחצים מהר וחזק המנוע נחנק ומוציא עשן, רק אצל מכוניות חדשות זה לא קורה, הוא מסתכל עלי כאילו תפס טרוריסט ומחייך בסיפוק, אתה רואה הוא אומר לי, וממשיך, תן תן עוד פעם, ואני נותן, ושוב עשן, והוא בדרמטיות מופגנת מצביע על העשן שאסתכל ואתבייש, המשכתי לחייך, כי את אותה בדיקה עשו במכון טסטים והעבירו את האוטו בלי בעיות ממש לפני כמה חודשים.
ואז הגיע הבוחן מהמשרד לאיכות הסביבה והצמיד לאגזוז אביזר שמודד והחלה הבדיקה האמיתית, יצאתי מהאוטו למתוח את הגוף, והתחלתי לעקוב אחרי הבוחן ולאט לאט לפתח איתו שיחה, ותוך כדי שהוא מכניס נתונים למחשב אני מספר לו על האוטו והטיפולים שהוא עבר שקשורים לזיהום והוא לאט לאט החל לספר לי בלחש משהו מאוד מפתיע.
משהו שגרם לי לחשוב בדיוק על הטקס סליחה ועל העבודה הטנטרית שאני עושה.
ראשית הוא שאל אותי אם אני נוסע לאט? ואחרי זה שאל אם אני לא מותח טורים בזמן נסיעה["מושך הילוכים" כך שסיבובי המנוע גבוהים יותר] עניתי לו שאני נוסע מאוד רגוע גם לחסוך בדלק וגם לשמור על המנוע.
ואז באה ההפתעה, וכך הוא אמר " זה נהדר שאתה נוסע לאט וזה בהחלט חוסך דלק, אולם במנועי דיזל אם לא מנערים אותם מדי פעם ונוסעים מהר או מושכים הילוכים ומעלים טורים אז הפיח מצטבר באגזוז עד לסתימה לפעמים, וכשבאים לבדיקה כזו זה נראה כמו זיהום ואין לי ברירה אלא להכשיל אותך ולתת קנס, אין לי זמן לתת לך להריץ את המנוע חזק שיתנקה הפיח ואז זה נראה טוב, אתה לא בעצם מזהם זה רק נראה ככה" והמשיך בבדיקה שלו מתוך אמירה ברורה שייתכן שאני לא מזהם אבל הוא הולך להכשיל אותי למרות שישנה אפשרות סבירה מאוד שזה ממש לא הסיפור.
הייתי בהלם ממה שאמר מכמה סיבות, גם כי אני אוהב ללמוד וזה היה בהחלט ידע חשוב, וגם מכך שהשוטר גם ידע על זה רוב הסיכויים ופשוט נהנה להתעלל בא-נשים, וגם מההשלמה של הבוחן עם המציאות המזויפת.
לא אמרתי כלום והמשכתי לחכות מבלי להתווכח ולפתע קרא הבוחן "שיט, נתקע המחשב", חייכתי והודיתי לשמיים על זריקת המזל הקטנה שבהמשך התבררה כמשהו אחר.
הוא כיבה את המחשב וקרא לשוטר ואמר שהוא צריך לשחרר אותי, ראיתי את השוטר מתכווץ ומבין שאין לו ברירה ושטרפו נלקח ממנו, ואז למרות גזר הדין הוא סירב לשחרר אותי והמשיך בשיחת הטלפון שלו, הסתכלתי על הבוחן והוא סימן לי בעיניים להיות סבלני.
וכך חיכינו שנינו עד שיסיים הגביר את שיחתו, ואז הוא חזר ואמר לי שהוא משחרר אותי ושהתמזל מזלי.
הודיתי לשניהם ונסעתי, אחרי כמה מטרים התחלתי ליישם את מה שהבוחן הסביר על טורים גבוהים, ויצא עשן אבל הפלא ופלא תוך כמה לחיצות זה הלך והתמעט ונעלם כמעט לגמרי, המשכתי עם הטורים הגבוהים לבדוק שוב ושוב ואכן העשן נעלם.
עצרתי בצד וחזרתי על האופן של הלחיצה כמו בבדיקה, מהר ולכמה שניות ושוב אותה תוצאה של אין עשן !
תחושת סיפוק עלתה בי על כך שלמדתי משהו חדש, על כך שלאוטו האהוב שלי שמשרת אותי נאמנה כלכך כבר 7 שנים הוקל במערכת הנשימה, ובוודאי על כך שנחסכה ממני הוצאה כספית במוסך.
אחרי הפגישה עברתי שוב באותה צומת וראיתי את השוטר עוצר רכבים נוספים ותהיתי איך הם בודקים בלי מחשב, עשיתי פרסה וחזרתי לזירת הפשע כדי להודות לבוחן ולספר לו שזה עובד, לחצתי לו יד והוא התפלא שחזרתי, שמח לשמוע וסימן לי באופן ממתיק סוד שאסע מהר לפני שהשוטר יחליט להתנקם ולעכב אותי שוב, ואז  הבנתי שהמחשב לא נתקע בכלל ושהוא "תקע" את המחשב כי הוא לא היה יכול להשלים עם מה שהוא עמד לעשות ולהכשיל אותי בידיעה שזה עוול ולא נכון.
בתחושת ניצחון הסתובבתי ולא מיהרתי ללכת, חייכתי אל השוטר, שלא הבין מה הולך פה ואיך עבריין מעז לחזור לזירת הפשע, ונסעתי לדרכי שמח ועם מנוע חי ונושם.
תוך כדי הנסיעה נפלה אצלי ההבנה וההקבלה לחיי ועבודתי עם אנשים.
אני הבאתי את עצמי לאופן שבו הנהיגה שלי נהייתה רגועה תרבותית וחסכונית וככל שהתמדתי בכך ולצד התרומות החיוביות של כך לחיי והסביבה, בסתר התפתחה לה תקיעות חונקת! שכחתי שאפשר וצריך גם מדי פעם למתוח את ה"שרירים" של המנוע שיתנקו הרעלים ויפתחו הסתימות!
וכך גם רובינו, בחיי היום יום שלנו מנסים להרגיע את עצמנו ולהיות תרבותיים, הולכים לקורסים ותהליכים, מלמדים ואף כופים על עצמנו להיות רגועים ותרבותיים עד כדי כך שאנחנו כבר לא יודעים להביע כאב כעס ותסכול, ורק אוגרים את הרגשות בתוכנו כדי לא להעמיס על הסביבה למען תרבות רגועה יותר, לא רק שאנחנו שוכחים אנחנו גם מלמדים את עצמנו בין עם זה מסדנאות רוחניות ממש או מהתניות חברתיות, שבכלל אין מקום בחברה לדבר כזה, גם לא במשפחה או מול הבן זוג.
החברה שלנו כולה מגנה כל סוג של כעס והבעת אנרגיה שלילית, ומעטים להפליא המקומות שבהם ניתן להביא כאב וכעס בצורה לא מזוקקת שלו.
אומרים לנו : תנשמו, תהיו עם זה, תספרו עד עשר, תלמדו לתקשר את זה וכו' וכו' וכו''' ......
שלא תבינו אותי לא נכון, אני בעד לימוד של ניהול כעסים אבל לפעמים צריך לתת לכעס לצאת בצורה הלא מזוקקת שלו, בלי לפחד במי זה יפגע ואיך אראה כשאני חסר שליטה, לפעמים כעס וכאב צריכים להישמע על ידי אחרים בצורה הטהורה שלהם כי ככה זה נכנס ללב וככה מרגישים אותנו עד הסוף.
הגוף והנשמה כמו המנוע של האוטו שלי צריכים את המתיחה והשחרור מפעם לפעם כדי לפתוח את המערכות, כדי שהנשימה תפתח, שהכיווץ ישתחרר, שתהיה זרימה אנרגטית במעלה חליל הצ'אקרות.
ולא פחות חשוב מניהול כעסים ולהשמיע אותם, חשוב גם ללמוד את היכולת להקשיב לכעס וכאב מטורפים של מישהו אחר מבלי לקחת על זה אחריות או להתכווץ לנוכח העוצמה שמשתחררת.
ללמוד להיות נוכחים ברגע של כאב וסבל שמובעים בכל עוצמתם הלא מזוקקת, זה חברים וחברות יקרים,
זה אומר להיות בן אדם עוצמתי!
זה אומר לאפשר לריפוי להתרחש בעומקים שמעטים מכירים!
זו טנטרה תראפיה, לעבוד עם כל הצדדים שלנו, לא רק עם הצ'אקרות העליונות, אלא גם עם התחתונות, עם המיניות, עם הכאב, עם כל מפלצות התהילה שנמצאות בצ'אקרות התחתונות!
זו עבודת גוף נפש שלמה!
ואגלה לכם עוד סוד כמוס :-)
הצ'ופר האמיתי והנסתר של היכולת להביע כאב וזעם הוא היכולת להתענג ברמות גבוהות הרבה יותר, כן כן, מעטים יודעים שיש קשר ישיר בין היכולת להביע כאב וכעס ליכולת להתענג, כעס כאב ועונג הם שני צדדים של אותו מטבע, ביטוי של כעס וכאב סוללים את הדרך בגוף לעונג להתפרץ החוצה.