אם אין קמח אין תורה
"אם אין קמח אין תורה"
אני לא אדם דתי ולא ירדתי לרזולוציות והפרשנויות של חז"ל בנושא, ויחד עם זה יש בהיסטוריה שלנו המון משפטי חכמה.
המשפט הזה על אף שהוא קצר מכיל בתוכו בעיני רבדים עמוקים של הבנה שיכולים לעזור לחלקינו להתפתח ומצד שני יש אחרים שישתמשו בו נגדנו.
"ידע הוא כוח" זה עוד משפט חזק ולכן חשוב לי לחלוק את האמת מאחורי ההקשר של קמח ותורה.
בפשט, להבנתי המשפט מתייחס לכך שאם בטנם של הא.נשים ריקה ורעבה הם לא יהיו פנויים ללמוד תורה, יש בזה הרבה היגיון למען האמת, אולם האם רק זו כוונת המשורר? מה עוד מסתתר במשפט הפשוט הזה?
המושג "קמח" פה מבחינתי הוא מטאפורה למשהו בסיסי מאוד שכאשר יש אותו יש שובע, כשיש שובע יש פנאי להתעסק בדברים אחרים.
אם נקפוץ אחורה לפני המהפכה החקלאית וכל הקדמה, נגלה שרוב היום היה מוקדש לסיפוק הצרכים הכי בסיסיים, ה"קמח" של אז, שזה היה מציאת מזון בליקוט וציד אין סופי שכל השבט היה נע סביבו, במידה שהיה שבט בכלל. במידה שלא היה שבט, מציאת ה"קמח" הייתה עוד יותר קשה והישרדותית.
בזמננו אנו המצב ההישרדותי של האדם הקדמון לרוב לא קיים, ולחלקים גדולים מהאוכלוסייה יש מזון בהישג יד. אמת לא לכולם ויש הרבה אנשים נזקקים, ועדיין ה"קמח" כבר שינה את מהותו והצורך הבסיסי כבר אינו מזון גרידא.
לא מעט אני יושב ומהרהר ביני לבין עצמי מה יתמוך בא.נשים? מה ייתן להם את ה"קמח" הייחודי שלהם שיעזור להם לראות את ה"תורה" וללמוד אותה?
מאז ומעולם הטנטרה ועבודה מינית הייתה ידועה ונגלית ליחידי סגולה שהתחלקו לשניים: עשירים ונזירים למיניהם. בכל התרבויות העתיקות יש כתבים על סצנות מיניות כאלו ואחרות, מודעות יותר ופחות. לשני הזרמים הללו יש דבר משותף שהוא ה"קמח" שלהם, ה"קמח" שאפשר להם ללמוד "תורה".
אבל עוד לפני הטנטרה ועבודת המיניות המודעת, יש את הרובד שמקדים להם, וזה הרובד שבו אנחנו נחלצים מהכאוס ומתחילים לקבל את ה"קמח" שאנו זקוקים לו.
מנחשים מה זה?
ובכן זהו משאב נדיר שנקרא פנאי ומרחב חשיבה והרהור! "קמח" משובח ונחוץ עד מאוד..
עכשיו תוכלו לעשות את הקישור ולראות למה לגופים וממשלות שונות יש אינטרס ממשי בלהשאיר אותנו ללא פנאי וללא "קמח". הרבה יותר קל לתמרן "עם" כשאין לו "קמח" ואין לו ידע מכיוון שהוא עסוק בהישרדות.
אולם תככי שילטון פחות העניין שלי בחיים, על אף שזה נושא חשוב שיש לזכור אותו.
מה שמעניין אותי יותר זה מה מונע מא.נשים היום לקבל את ה"קמח" שהם צריכים כדי להתחיל תהליך התפתחותי?
פה מצאתי משהו מעניין שניתן לקרוא לו ה"כאוס הפנימי", שמנהל אותנו ומונע מאתנו את ה"קמח", שזה בעצם הפנאי שאנו זקוקים לו כדי להתבונן בשקט במצב הפנימי שלנו.
על מנת להתפתח רוחנית, נפשית וגופנית אנו זקוקים ליותר מלחם ומים שיסגרו את הפינה של הרעב.
בראש ובראשונה אנו זקוקים לשקט נפשי ראשוני, שיאפשר לנו להתבונן נכוחה במציאות חיינו ולהתחיל לנווט אותה לכיוון שרצוי לנו.
לרובנו, מסיבות רבות ומגוונות, ה"קמח" הפנימי אינו נגיש ובמקומו מתחולל מחול שדים פנימי, שמנוהל על ידי ה"שיריון" בכבודו ובעצמו, שחבר יד ביד עם כל הילדים הפנימיים שלנו וכולם ביחד מייצרים הרבה רעש פנימי ותגובתיות החוצה ומקשים עד לא מאפשרים לבחון את המציאות כמו שהיא, ובפועל אנחנו רואים מציאות דרך העיניים של השיריון והילדים הפנימיים ולא כמו שהיא באמת. במצב כזה קשה עד בלתי ניתן להגיע אל ה"קמח" - הפנאי והשקט הנפשי שמאפשר התבוננות אמיתית ומיטיבה.
וכאן נכנס המשפט האלמותי "מי שטורח בערב שבת יאכל בשבת" ושוב פה, לפרשנותי, מי שיעבוד, יטרח ויפתור את הכאוס הפנימי – ישב בפנאי בשבת ותהיה לו האפשרות לנוח ולהתבונן על החיים כמו שהם.
