עור הפנים של דקלה בוהק והניצוץ שבעיניים שלה אומר הכל – משהו טוב, יותר מדי טוב, עובר עליה בזמן האחרון. ואתם צריכים להבין, מדובר באחת הבנות היותר ציניות שהכרתי בחיי. עוד מימינו העליזים בבית הספר התיכון, היינו צמד חמד עם תווית ברורה – אני השובבה שעפה על החיים (ויש יאמרו שוברת הלבבות), והיא הדאונרית, שמכרה את נשמתה למוסיקת פאנק ורגעי חסד בפינת העישון. בשנה האחרונה, נדמה לי שהמצב הזה השתנה מאוד. אני הפכתי לאשת קריירה עסוקה שמוכרת את נשמתה לכתיבת מאמרים והמצאה של סלוגנים במשרד הממוזג שלי בתל-אביב סיטי, והיא... היא פתאום שינתה את עורה הנוקשה והפכה לטווסה צבעונית, שמתופפת ברגליה היחפות בין פסטיבל אחד למשנהו, מגלה עוד סוד שלא ידעה על עצמה ועל החיים ומיד רצה לספר לחברות.
אחד הדברים שבהם התחלפנו באמת, זה העניין של הסקס. אני, כאמור, השובבה שמחליפה בני זוג בקצב הטודו-בום, והיא הנוקשה-להשגה, שכדי לחדור את קיר הברזל, נדרשים פרמטרים הזויים של יופי-על ו
IQ של איינשטיין. פתאום, על כוס צ'אי במסעדה הודית בדרום העיר, היא מספרת לי בשצף-קצב על חיי המין החדשים שלה. די מהר אני קולטת, שלא מדובר בעוד גרסה של "50 גוונים של אפור", אלא בגישה אחרת לגמרי לכל נושא המיניות – גישה עמוקה שחודרת פנימה אל עמקי התודעה. "ממש לא סטוצים", היא אומרת עם חיוך מלא אור, "עולם שלם של רוחניות במימד הכי טהור שקיים".
"אבל דרך סקס!", אני מנסה להחזיר קצת את הצינית שבה.
"דרך מיניות, נכון, אבל לא במימד הגשמי, הבשרני שלה. אלא במימד גבוה, שלוקח אותך אל שינויים תודעתיים. ממש כמו ההבדל שבין פילאטיס ויוגה, או אם תרצי, בין עיסוי שוודי למדיטציה".
הדברים שלה מעוררים בי כל מיני יצרים, מכל מיני מימדים, ואני לא באמת יודעת איך לאכול את אלת השאקטי (אלת הנשיות, היצירה, והפוריות במיתולוגיה ההודית) החדשה שמולי. אבל אני רוצה לדעת עוד, רוצה לטעום גם ממה שהיא לקחה. לכן, אני לוקחת פנקס ועט, ויוצאת לעשות מה שאני הכי טובה בו – לכתוב על זה.
"רומזים לנו שיש סקס אחר. טוב שמישהו יודע על זה. אם יש סקס אחר הביאוהו לכאן ונדעהו נדבר גלויות, יש או אין" -- יונה וולך
המסע שלי אל עבר המיניות המתחדשת/מקודשת/אחרת מוביל אותי אל דוד כהן צדק, שהוא מנחה ל"טנטרה". באתר שלו מצויין שהוא גם מעסה טנטרי ומלווה אנשים לצמיחה והתפתחות.
מה עשית לחברה שלי, דקלה, ואיך?
דוד מחייך, "אני רק יצרתי מרחב שאיפשר לה להגיע אל עבר הלב שלה. את רוב העבודה היא עשתה בעצמה. כל אדם מגיע אל החקר העצמי שלו ממקום אחר. יש אנשים שמגיעים דרך תחושה של חוסר מיצוי ארוך שנים, שהביא אותם לנקודת החלטה – האם להישאר במקום שבו אנחנו עומדים – או לשנות? יש אנשים שמגיעים מתוך מקום של חקר-עצמי. מתוך ידיעה שיש הרבה מעבר להתנהלות היומיומית המקובלת. יש אנשים מכל מגוון הקשת, מכל מגזר, מכל דת. חילוניים כדתיים, צעירים כמבוגרים. לכולם יש מכנה משותף אחד – כולם רוצים לגלות את היכולות 'שמעבר' למוכר, לשטחי, הרגיל".
וזה הם עושים דרך מין?
"לקרוא לעולם ה'טנטרה' עולם של מין, זה להחטיא את המטרה שלשמה נבראה התורה הזאת מלכתחילה. במשך שנים התפתחה שגיאה שלפיה 'טנטרה' = 'מין'. כמובן שזו שטות מוחלטת. הטנטרה היא תורה שנוסדה סביב מושג עמוק שבבסיסו המונח 'התרחבות והתמזגות'. פרוש המילה בפשט, הוא "לטוות". כמו שאנחנו אורגים בבד, מחברים חוטים שונים מגוונים ומרקמים שונים, לכדי דבר אחר, כך אנחנו טווים בנפשות שלנו ושל השותפים שלנו לתהליך, את המרקמים החדשים שמייצרים את ה"אני הרחב" שלנו".
אז אני אינני אני?
"את מי שלמדת להיות עד לנקודה הזאת בחייך. בכל שלב של חייך את הולכת ומשתנה, מתעצמת וגדלה ונפתחת לידע חדש, התנסויות חדשות. אבל רובנו, תמיד נשארים סביב אותו ציר מקובע, בתוך אותם גבולות ששורטטו לנו ע"י הסביבה שבה גדלנו, תפישות שלימדו אותנו ושבחרנו לאמץ, וכל מיני התניות שעיצבו את מי שאנחנו עכשיו. אבל, האם זה הכל? האם מי שאנחנו כרגע, הוא מי שהיינו יכולים להיות בכל מקרה? האם זה מספק אותנו? או שעצם הידיעה שיש רבדים נוספים לאדם, רק היא, מספיקה כדי לפתח בליבנו את הרצון לגלות דברים חדשים?"
אז בעצם, אדם שמגיע אל הטנטרה, צריך בכלל להגיע עם רצון להשתנות?
"כמעט. זה פחות הרצון לשינוי, ויותר פתיחות למשהו חדש מתוך הבנה שיש לאן להעמיק. נקודת הפתיחה בדרך כלל, היא רצון לגלות דברים חדשים. למרות שיש לי לא מעט תלמידים, שהתעמקו מאוד בטנטרה, שהגיעו אלי ללא כל ציפיות – לא כלפי התהליך שלי ולא כלפי עצמם. יחד עם זאת, בדיעבד, הם מודים היום, שהיה בהם איזשהו רצון לפרוץ את תקרת הזכוכית ולגלות דברים חדשים בנפש שלהם, בתודעה שלהם, בסיבת הקיום שלהם, ולקבל כלים פורצי דרך שיאפשרו את השינוי הזה".
מותר לשאול, איך אתה נכנסת לזה?
"אני הקלישאה הכי מפורסמת של 'חייתי בתוך כלוב של דבש'. שנים הייתי מתעורר אל אותה שבלונה מעייפת וחסרת תכלית, עבודה תשע עד חמש, משכורת יפה, עצמאי, חי את חיי על פי ה'מקובל'. יום רודף יום, משכורת במשכורתה, מטלה רודפת מטלה, בערב יוצאים לאיזה בילוי, שוב שינה, שוב קימה, יום ביומו. עם השנים התחילו לעלות בי שאלות קשות על 'מהות הקיום'. האם זה כל מה שיש לנו בחיים האלה, שקיבלנו כמתנה חד-פעמית? האם כל היכולת שלנו סובבת סביב, כמה חסכתי לעצמי החודש וכמה בזבזתי? איפה המטרה בכל הסיפור הזה? מה ייחודם של החיים, האם כל מה שיש לי זה לתחזק את חיי בתוך הלופ הבלתי פוסק הזה? זהו? זה כל מה שיש?. סחבתי את זה עוד כמה זמן, עד שהרגשתי שהעומס הרגשי גדול עלי ואני חייב לעשות מעשה שישנה את חיי מקצה לקצה – או, פשוטו כמשמעו – למות. לא מצאתי טעם בחיים חסרי תוחלת שכאלה. הטנטרה עבורי הייתה נקודת מיפנה בחיים, שבה נאלצתי לבחור אם להמשיך בשגרה הריקה של מרבית בני-האדם, במה שנקרא "נוח", או לקפוץ מעבר לצוק, לשלם את המחיר, קשה ככל שיהיה – אבל לדעת, שלפחות – ניסיתי לצאת לחופשי".
והצלחת?
"לגמרי", הוא אומר בחיוך גדול מלא תלתלים, "אבל זה לא קרה מיד. כאיש שמחשיב עצמו משכיל, התחלתי בלימוד עצמי, חיפשתי את הידע הכי עמוק שיש. הטנטרה היתה עבורי נקודת מפגש קסומה עם עולם שהכרתי, עולם המיניות, והעולם הלא-מוכר, זה שמעבר – זה שחיפשתי כל כך. באותה הנקודה שבה כבר הייתי מותש – גם מצאתי את הברכה... הברכה שלי היתה הרצון המלא שלי 'לשחרר' מעלי את כל ההגנות שעטיתי כל חיי, לזרוק מעלי את השריון ולהתמסר למורה שלי, שלקח אותי בחמלה אל תהליך ארוך של צלילה למים העמוקים. ניקיתי את משקעי העבר שלי לטובת תפישות עולם חדשות, התהליך הזה נמשך כמה שנים ולמעשה ממשיך גם היום, אין פה קסמים זו עבודה מתמדת וייסודית".
ובכל זאת? מיניות מתחדשת? מה כבר יש לחדש כאן? ואיך החיבור הזה שבין מין ורוח מתבצע בפועל?
"הנה, את למשל מחפשת עכשיו את התכלס. אנחנו חיים בתקופה מאוד תזזיתית. מונעים כל הזמן מתוצאות והוכחות מיידיות. זה דור של אנשים שמתקשים לדחות סיפוקים. הכל אנחנו רוצים כאן ועכשיו – את הסמארטפון הכי חדש, את הטיסה הכי מהירה, את הבן זוג המושלם ועכשיו. האינטרנט הפכה אותנו ללקוחות של 'אינסטנט'. אם פעם היינו צופים בסרט של שלוש שעות, שרובו מוסיקה ודיאלוג מועט, היום אנחנו זקוקים לסרטוני יוטיוב בני חמש דקות עם עשרות קאטים. זה נוגע בכל תחום בחיינו. גם ביחסי המין. אנחנו זקוקים להכל, מהיר יותר, עמוק יותר, מורגש יותר. אבל לא כך היא הדרך של הרוח. האינסטנט, לא מקדם אותנו אל חיים של אושר, אלא מייצר עבורנו עוד סבל. והטנטרה שבמהותה עוסקת בדחיית סיפוקים והתעמקות אל מקומות של שקט, היא שינוי קונספטואלי גדול מאוד לאנשים רבים. כי דווקא מתוך ההיפוך הזה, החזרה אל השקט יותר, האיטי, הבסיסי – אנחנו מתקרבים עמוק יותר אל התודעה שלנו ואל המהות הרוחנית השלמה שקיימת בכל אחד מאיתנו".
אז המיניות המתחדשת, היא בעצם די ישנה?
דוד צוחק ואומר, "אנשים שואלים אותי, 'עזור לי להגיע למקומות חדשים'. ואני אומר להם, 'אני אעזור לכם לחזור למקומות ששכחתם שקיימים'. את מבינה, אנחנו צריכים לעצור את המרוץ הסיזיפי שבו אנחנו מתנהלים, אם אנחנו רוצים לפרוץ את גבולות התודעה שלנו. הרבה לפני שאנחנו ניגשים אל האקט המיני, יש לנו עבודה עצומה לעשות על עצמנו. אלוהים ברא אותנו כפי שאנחנו, ערומים, מיניים, יצריים, אבל רוחניים מאוד. זה אנחנו שדואגים כל הזמן להסתיר את כל זה במליון שכבות מלאכותיות".
מה הכוונה שלך ברוחניות שלמה?
"בעיני, הרוחני של היום זה חצי עבודה, כי רוב התורות עובדות עם הצ'קרות העליונות ומעלה, שזה נהדר, אבל לא שלם. הטנטרה היא היחידה שמקבלת את הגוף והאנרגיה המינית והמיניות, כחלק ממכלול שלם שיש להתייחס אליו בחמלה ואהבה. התוצאה של עבודה חלקית הוא, שהחלק העליון מואר והתחתון מלא צללים אפלים ובחלקם מסוכנים".
אז הטנטרה מאפשרת סוג של "ריפוי" לאדם האינטרנטי?
"ניסוח מעניין... אבל הטנטרה היא ללא ספק כלי עוצמתי שיכול לשנות התנהגויות של בני אדם, וגם לאפשר ריפוי לתחלואות רבות. עם השנים, בחרתי להיות גם תרפיסט. הרגשתי שאני יכול להעניק הרבה מתוך הידע שצברתי, והיה לי חשוב להעניק לאחרים ולהעביר את הידע ששינה את חיי הלאה. היום אני עובד בכמה רבדים, ברובד הפרטני אני עובד בעיקר עם נשים בשיקום פגיעות מיניות וטראומות למיניהן דרך תנועה, נשימה, לחיצות ומדיטציה, ולאחר מכן בהעצמת התשוקה והיכולת האורגזמית. אני עובד גם עם גברים שמתקשים עם בעיות של אין-אונות ושפיכה מוקדמת, דכאון ועצבנות, חוסר תשוקה למין ובעצם לחיים עצמם. ברובד הסדנאי אני מדריך זוגות בקבוצה להעניק עיסויים אינטימיים מרפאים, טכניקות ליחסי מין אחרים ולפגוש את העוצמה שבכל אחד ואחת מהם. ברובד החברתי קולקטיבי אני יוצר ומפיק כנסים שנועדו ליצור מרחב להעמקה בזרמים השונים של הטנטרה והמיניות המודעת, יש כנס למתחילים, יש התכנסות עומק ויש את המסע אל המקדשים שזה למתקדמים או נועזים. אין כמו ההרגשה שבקבלת מכתב תודה ממבקרים שכבר חשבו לוותר על חיי המין שלהם, ולאחר מפגש, גילו אותם מחדש".
דוד מקיים הרבה מאוד מפגשים וכנסים בנושאים אלה. דיברתי עם חלק מהמשתתפים בכנסים האלה, וכולם, ללא יוצא מן הכלל, תיארו את התחושה שבהשתתפות כמשהו "מעורר נפשית, נשמתית ומינית".
כמו שאמר לי בועז, "הסדנאות שדודי מקבץ אל תוך הארוע הזה, הן נדירות באיכותן. הכיתות עצמן הן חללים שראויים לטנטרה, נעימים ונוחים ויפים מאוד. הייתי בכנסים רבים בעברי שהרגישו מוזנחים, אבל דוד מאוד מקפיד על כך. זה בעצם מקום מפגש של ידע רב ותחושות. אתה מגיע כדי להניע אנרגיה עצורה ולשחרר. מעבר להנאה שיש באוויר, אתה מתמלא רוחניות ותחושה של הגשמה שמספיקה לך כדי לחזור לחייך כמו חדש".
גם דקלה, שלא מפספסת אף כנס של דוד, אמרה לי בחיוך ענק, "מבחינתי זה גן עדן עלי אדמות. האווירה כל כך מוחזקת ובטוחה והאנרגיה המכילה והאוהבת שמורגשת על כולם. כל
cosmic lovers אני פוגשת אנשים חדשים שממש הופכים להיות חברים שלי, ידיד שלי המליץ לי לבוא בפעם הראשונה כדי להשתחרר מהבושה בגוף שלי, היום אני מטיילת חופשיה ב-
cosmic loversוממש מצטערת שהוא נגמר ויש רק פעמיים בשנה.
בסדנאות עצמן היו לי חוויות ממש טובות וזה מאוד כייף לתרגל את השמירה על הגבולות שלי מול גברים, כל
cosmic lovers אני מרגישה יותר בטוחה בעצמי ובקול הפנימי שלי
יחד איתי יש עוד מלא חברים שתמיד באים ביחד זה הנופש שלי והוא הרבה יותר טוב מכל חופשה בעולם.
רק מלשבת על הדשא את יכולה פתאום לצלול לתוך תהליך מרפא עם נשמה חדשה בתדר שלך' זה כל כך שונה מהחוויות עם גברים בעולם בחוץ, והיום אני לומדת לבחור בעיקר גברים מודעים שעברו סדנה או שתיים ומכירים את הסדנאות והמסרים המרפאים שיש בהן, מבחינת האירגון, זה הכנס הכי מאורגן נקי ומסודר שיש הכל ברור ומוחזק היטב.
מי שמחפש רענון מהותי לחיים שלו – חייב לבקר בכנס הזה!"
