מוצא האדם, מצב הישרדותי, מיניות מודחקת ושליטה בהמונים!
בן אדם, בת אדם, בני קופים אולי? בנות חייזרים, ישויות אלוהיות?
מדוע אנחנו דנים (במקרה הטוב) במוצא האדם או רבים ומתכתשים (במקרה הנפוץ והגרוע)
למה השאלה הזו כל כך מציקה לנו ומדירה שינה ומנוחה מהווייתנו?
מדוע מצב הישרדותי של הפרט והחברה זה מצב מעולה לשלטון?
מדוע זה נראה שאנחנו כל הזמן רודפים אחרי הזנב של עצמנו ואילו בשלטון לרוב "מעודדים" זאת?
מדוע יש לחברה האנושית כל כך הרבה עניין עם מיניות?
ואיך כל הדברים הללו קשורים לשליטה בהמונים?
אין ספק שמדובר בכמה מוקשים רציניים, שעל כל אחד מהם אפשר לכתוב ספריות שלמות.
כן, יש מצב שיצא לי ארוך וידרוש גם הפעלה של המוח וסבלנות קריאה. מקווה שישתלם לי ולכם.
כדי להבין את המהות של הדברים שאני כותב פה, יש להרחיב את הפרספקטיבה מעבר לאישי ולהתבונן מזווית מעגלית רחבה מאוד של אינטרסים והתנהלות אנושית.
לדיקטטורים, רודנים וחלק ממנהיגים דתיים יש אג'נדה מסוימת, שעובדת על תיעול ושימוש בכעס ותסכולים, כדי לשלהב את ההמונים ולרתום אותם למטרה שהם חושבים שצריך להשיג.
חלק ממנהיגים אלו באמת מאמינים באג'נדה, שלדעתם באה להיטיב עם העם שלהם. כמו היטלר לדוגמה, שהוא מקרה קיצוני. או כמו מנהיגים מסוימים בעולם השלישי, שכל רצונם הוא בעשייה אנוכית לעצמם בלבד ולגריפת הון על חשבון העם, תוך כדי שימוש בכוח ויצירת טריז בין ה"אליטה" לבין האספסוף המוחלש.
לא צריך אפילו להרחיק לכת למנהיגים ידועים. דרך הפעולה שאני כותב עליה נמצאת בכל פינה ופינה מחיינו. גם בתוך זוגיות ותא משפחתי, גם בקהילות קטנות. בכל מקום, שבו צד אחד "חי" על חשבון חולשתו ופחדיו של האחר, ומפיק מכך תועלת אנוכית, שזה כולל גם את הניהול הפנימי שבתוכנו מול עצמנו.
לא צריך ללכת רחוק וללמוד על דרך פעולתם של מנהיגים אלו כדי להבין איך השיטה עובדת ומה הקשר בין הנושאים, ויותר חשוב מזה מה המשמעות של לחיות משוחררים מהתניות אלו על השלטון.
מספיק שתסתכלו בכנות על מעשיכם ותראו כמה מהר ואיך אתם מגיבים כשאתם כועסים/מתוסכלים. כמה קל זה להשליך על האחר את האשמה למצב שלכם, כדי להרגיש יותר טוב ולתעל את האנרגיה השלילית לפריקה חיצונית.
אחת הדרכים שאני זוכר מילדותי, שבה למדתי להשליך על האחר, היתה כאשר בתי קבלה מכה מחפץ כלשהוא, וכדי להסיט את תשומת הלב מהכאב שלי או של בנותיי חינכו אותנו להאשים את החפץ.
לדוגמה: בתי קבלה מכה משולחן, וישר ניסו להרגיע אותה כשכעסו על השולחן שהכאיב לה -"פויה שולחן רע, למה הכאבת לילדה היפה הזו?" והיא מצידה הבינה מהר ובהמשך חיקתה את אופן הפעולה. כך כל פעם שמשהו פגע בה, היא הרביצה או אמרה לו פויה.
בהמשך, המערכת הרגשית שלה העתיקה את דרך הפעולה הזו גם מול פגיעה רגשית מאדם אחר. לדוגמה: ילד/ה חזקים יותר לקחו לה משהו, אז היא הוציאה את התסכול על ילד/ה חלש יותר ממנה.
וזו רק דוגמא אחת מיני רבות להטבעה התנהגותית חברתית.
דוגמאות כאלו פשוטות יצרו תבנית וקרקע פוריה לרתימת וניתוב הכעס לכיוון אחר, ושחרור העצמי מלקיחת אחריות והתמודדות עם הכאב עצמו מבלי לברוח להאשמה.
במרווח הזה של ניתוב התסכול והכעס שבין אדם לעצמו נכנסו מנהיגים "חכמים" ומניפולטיביים, שיש להם הבנה בתמרון המונים, והם פשוט משחקים על התבניות הללו לצרכיהם האישיים בקלות רבה.
ומה הקשר למצב הישרדותי ומיניות מודחקת?
ובכלל מה הקשר לשאלה האלמותית וחסרת הפתרון על מוצא האדם?
ובכן,
כשאנחנו בהישרדות יומיומית כלכלית ונפשית, הסיכוי שנתפנה לרכוש ידע שיסיר את הלוט מתודעתנו הוא קלוש מאוד.
כשתודעתנו לוטה בערפל, הסיכוי שנראה שיש משהו במיניות האדם מעבר ליצר הפרו ורבו המוטבע בנו או פריקת צרכים ומתחים בעזרת סקס חפוז וחסר משמעות, הוא קלוש מאוד.
כשאנו גם בהישרדות כלכלית וגם רגשית, אחוזי תסכול ורעב לאהבה, אין סיכוי כמעט שנראה מעבר לאבק שמפזרים בעינינו כל הזמן.
המאפיינים הבולטים של חברות אנושיות, שנמצאות תחת אג'נדות של שליטה מסוג זה, הן פחד כללי משינוי, מצב הישרדותי, מיניות שמנותבת רק להולדה כמעט. נשים רבות בחברות כאלו יתייחסו לאיבר מינן ככלי להולדת ילדים וכל נושא העונג והאורגזמיות יהיה מעבר לבינתן ואף ייתפס לרוב כפריצות.
בחברות כאלו בדרך כלל הוויכוח על מוצא האדם יהיה כלי להסתה ורתימה בידי השלטון או הדת, שמנהלת ומניעה את המדינה כל מי שמתנגד לקביעה כזו או אחרת יסומן מיד כבוגד, ובכך יוכלו לנתב את הכעס והתסכול הכללי לכיוון אחר מאשר לראות את "אוזלת היד" של השלטון.
בכלל הטריק של לסמן אדם כבוגד/לא פטריוט הוא טריק חזק, שעובד טוב מאוד במדינתנו כל הזמן, כדי להסיט את הפוקוס מנושאים חשובים.
"ידע הוא כוח"
כמה אמת ועוצמה יש במשפט הזה. המשפט הזה הוא אחד מכלי הנשק העוצמתיים ביקום.
וכלי הנשק הזה משמש את שני הצדדים בעוצמה רבה.
השלטון ינסה למזער כל הזמן את החשיפה לידע ואילו לוחמי האור מנגד ינסו לחשוף כל הזמן ידע.
לסיכום מאוד גס של הנושא הרחב והנפיץ הזה,
זו ההבנה, שאדם או חברה שנמצאים במצב של פחד, תסכול וכעס תמידיים הם כמו חומר ביד השלטון.
להשאיר א.נשים במצב הישרדותי זה הכרח לשלטון כזה.
להשאיר א.נשים בפחד וסכסוך זה מיטיב עם שלטון כזה.
למנוע מא.נשים עונג ומיניות בריאה זו האבן דרך העיקרית בדוקטרינה המפלצתית לשליטה בהמונים.
מניעה ושליטה בחופש החברה לביטוי זו אבן דרך נוספת וחשובה בליבוי התסכול והכעס.
המטרה של שלטון כזה תהיה יצירת תסכול וכעס, שניתן יהיה לשימוש ותיעול נגד מתנגדי השלטון מצד אחד ומצד שני יצירת ערפל מלראות שהמלך הוא ערום.
הדרך ליצירת מטרותיו של שלטון כזה תהיה דרך הנצחת מצב הישרדותי שהחופש, פנאי, רכישת ידע והעונג יהיו מוגבלים בו כל הזמן.
במובן הזה, ועל אף חסרונותיה, פייסבוק היא לוחמת אור רצינית ומנגישה ידע לא.נשים בצורה חסרת תקדים, שלא היתה ולא נראתה מעודה בתולדות האנושות.
לעניות דעתי עוד ייכתב פרק שלם בהיסטוריה האנושית על תרומתה של פייסבוק לשינוי גלובלי.
לא פלא שבסין ועוד מדינות דיקטטוריות חסמו את פייסבוק מלפעול או הגבילו את צעדיה.
למען הסר ספק זהו לא מאמר הפחדה או מאמר קונספירציה, זהו מאמר ידע למען הרחבת התודעה ופיזור הערפל :-)
יש המון עשייה שדרושה כדי להבריא את הסביבה שלנו.
אני וחברי וחברותיי לתחום בחרנו להתמקד בתחום המיניות, האינטימיות והיחסים ובריפוי שמגיע דרכם.
אם מדבר אליכם לרכוש ידע על שחרור דרך מיניות ואינטימיות או שיש לכם חברים/ות שבא לכם/ן לפרגן להם ולתמוך בהם ביציאה לחופשי
מוזמנים להגיע לסדנאות ולארועים שלנו
