המלצות לשקט פראי

מאי-יולי 2018
 
♦ צבי
קשה לי להגיד שלמדתי משהו חדש, אבל זה כן הפגיש אותי עוד פעם עם התחושה של אנשים שנרתעים ממני במפגשים הראשונים ונפתחים אלי רק אם הם מסכימים להכיר אותי, דבר שממשיך לתסכל אותי.
במסע לחקר הילדות גילתי ים של זכרונות של ילדות, חלקה מאוד מאושרת. עדיין לא גילתי בדיוק מה ולמה ומתי בדיוק הכל השתבש, אבל בזכות העבודה בקורס יש לי עכשיו ציר זמן די מדויק שאולי יאפשר לי לפצח את החידה. היה לי טוב ומשמעותי העבודה עם הכאב וההבנה עד כמה אני חסום וגם הסוף שבוע כולו שהאיר לי פנס על נקודה לא פתורה אצלי.
אני ממליץ על זה לאנשים. הסדנה היא תהליך מורכב ודורש התמסרות גם מחוץ ל4 הקירות ולזמן שבהם מתקיימים המפגשים, העבודה היא גם בבית ונדרשת ממך עבודה אישית, אבל התגמול שווה !!!! ולמרות שאתה לא שם לב איך ומתי זה קרה, פתאום אתה מוצא את עצמך בתוך קבוצה אינטימית מחבקת, מכילה, תומכת ,אוהבת , ועוד כול מני מילים כאלה של רוחניקים (כן קצת הומור, קצת בריחה :-) ) שעברתם משהו משמעותי ביחד, משהו שקידם כול אחד ואחת בתהליך האישי אם עצמו ועם המיניות שלו
תודה לך דודי
 
♦ עדי
חידדתי קווי כאב. הבנתי את ההשפעה שלהם על הצמצום שאני חווה בהווה. הבנתי שההימנעות שלי מגבירה בושה. הבנתי והרגשתי שאולי אני לא כזו הבושה כמו שנראה לי ומצליחה כן לשחרר. זו עבודה...ראיתי שוב כמה אני יצור חברתי וכמה אהבה עושה לי טוב. הבנתי כמה אני לא נושמת. כמה עדיין קשה לי לבטא כעס בעוצמה וכמה אני רוצה ולא אוותר כדי לחיות בעוצמה וחיות.
המפגש עם חברי הקבוצה היה לי טוב ומשמעותי. עם הסיפורים. עם הכאב. עם החשיפה. עם האהבה. עם החזרתיות על התרגילים. עם המדיטציות והכלים שקיבלתי. החשיפה שוב חשוב לכאב שלי והיום ממקום אחר שיותר מוכן לחקור ולפתוח. בארורררררררר שממליצה. תהליך עוצמתי. פותח. סטירה שהרגישה לי בטוחה, אוהבת, לא שופטת. השפיע מאד על חיי בהווה. על הנוכחות שלי. על לפעול ממקום משוחרר ובוחר. לא קורבני.
ממליצה על הסדנה לכל אדם שרוצה לחיות את חייו בצורה שלמה ומלאה יותר. עם שריון פחות כבד ואהבה יותר גדולה. הקורס הוסיף נדבך משמעותי עבורי של אהבה וקבלה עצמית, עבורי זה שער לחיים מלאים ועשירים יותר. חיים מתוך בחירה. חיים עם דרגות חופש גדולות יותר. מתחילה לשחרר אחיזה מהרבה דברים. הדרך עוד ארוכה אבל אני שם....מלאה בהודיה לקורס. לקבוצה המדהימה שהיתה לידי ולדוד שהיה עם עין ולב פקוחים לרווחה עבורי. תודה.
עבורי ההנחיה היתה ברורה מאד. חדה ולא מתפשרת. לפעמים הרגשתי צורך ביותר חמלה כפי שאני מכירה...ואז למדתי גם להעזר במשאבים שלי, פחות להאחז ולהרגיש מדוד את הקטנות-גדולות שלו. שיעור מאתגר ומרחיב. תודההההה
 
♦צחי
למדתי עד כמה אני בשליטה ולא מצליח לשחרר ולהתפרק. היה לי טוב ומשמעותי העבודה עם הכאב הפיזי והנפשי, התהליכים שבנויים טוב והדרגתי עד הסוף.
ממליץ מאוד, זה קורס שעוזר לשחרר המון כאב ושליטה במרחב מאוד בטוח ותומך.
הקורס היה ממש וואוו, נהנתי מאוד למרות העבודה הקשה, הכאב שעלה בכל מפגש, הפחד שהיה צריך להתגבר עליו. הקורס בנוי בצורה ממש טובה והמון תמיכה ואהבה. החזקת מרחב מאוד נוכחת מצדך, אתה רואה וקולט מה קורה, ויודע לעבוד עם האנרגיה והמשברים שמתפרצים אצל אנשים.
חוויה מצוינת עם סיום טוב, ההחזקה והנוכחות שלך ממש חזקים ומדויקים בשבילי.
 
♦טל
וואו למדתי המון!
למדתי קודם כל להתבונן פנימה, למדתי לשחרר אחיזות (מניחה שזה עדיין בתהליך אבל מרגישה שיפור מטורף בכל הדבר הזה), למדתי להוריד ציפיות מאחרים ובעיקר לשים את עצמי ואת הרצונות והשאיפות שלי במרכז ולא להיות מוזנת מהסביבה, למדתי להיות לבד ולאהוב את זה, למדתי לא לתת מקום משמעותי כל כך למה חושבים עלי או איך אני נתפסת, למדתי מדיטציות, למדתי עבודה עצמית, חזקתי את האהבה והקבלה העצמית שלי. כל התהליך היה לי טוב ומשמעותי: ההתבוננות בעבר שלי, התרגולים ושיעורי הבית, הסופשבוע!!!!  העבודה על קווי הכאב, והעבודה על העלאת האנרגיה המינית .
ממליצה מאוד! התהליך הזה מעביר אנשים עם כל כך הרבה כאב שהיה בחייהם, עם דפוסים בעיתיים ומעכבים ותקיעויות .. שזה פשוט מדהים.
שקט פראי - כשמו כן הוא. קורס שפשוט מחבר אותך לעצמך בעבודה קשה ואינטנסיבית אומנם, אבל אם מוכנים לעבוד קשה ולהיכנס למסע הזה עם עצמך התוצאות פשוט מדהימות! מומלץ לכל מי שרוצה להעמיק את הקשר שלו עם עצמו לחיות חיים רגועים ונינוחים.
המנחה המסתורי, אבל מזל בתולה אכן סוגר לי את הפינה J מקצוען בטירוף! מחזיק מרחב בצורה מדהימה, מעודד עבודה קשה ולא מוותר על דברים מהותיים וחשובים.
 
♦ליאורה
הקורס היה עבורי חוויתי יותר מאשר מלמד. הדיבור הפתוח על מיניות וההבנה שאני לא יכולה לשים את המיניות בצד במקום מוסתר, אם אני רוצה לחיות בצורה בריאה. או בכלל לחיות.
עבורי העבודה על הכעס היתה מאוד משמעותית. הבנתי שהיה אצור המון כעס בגוף שלי, ואני מרגישה שרובו השתחרר.
אני ממליצה על התהליך, אבל לא לכל אחד. לדעתי הקורס הזה דורש בשלות מסוימת.
החוויה היתה טובה. הרגשתי איזון טוב בהנחיה שלך בין לאפשר לאנשים מצד אחד ולמקד אותם מצד שני. הרגשתי שאתה יודע לאן אתה רוצה להוביל אותנו ושאתה קשוב לאנשים.
 
♦אורן
למדתי להכיר טוב יותר את הפחד שמנהל אותי ואת הכאב שנמצא מתחתיו. היה לי טוב ומשמעותי העבודה עם הכאב, עם הפחד, השימוש בכאב פיזי, הצעקות, הכתיבה.
תודה לדוד שסייע לי לפגוש את הפחד שבתוכי ולהסתכל לו בעיניים. בשורה התחתונה הרגשתי שהתקדמתי עם משהו והסרתי שכבה אחת.
 
♦ורד
למדתי שאני הרבה יותר אמיצה ממה שחשבתי והילדה שבי, פחות בשליטה.
היה לי טוב ומשמעותי מפגש הלבבות שנוצר עם חברים חדשים, התהליכים הפנימיים שעברתי שהציפו המון, האחד והביחד של הקבוצה "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד", אתה דוד כמנחה ואדם היית מאוד משמעותי עבורי.
אני ממליצה על התהליך וכבר עושה זאת בפועל.
מהתנסויות עבר זהו הקורס היחידי שפגשתי שעוסק בפועל ובדרך החווייתית (הרגש לא המיינד) בהתמודדות עם עומקים ושדים פנימיים. זה לא מהקורסים הנעימים, זה קורס קשה שאם אתה מגיע אליו מוכן נפשית לאתגר, אתה עשוי לעבור שינוי מאוד משמעותי ברמה של משנה-מכונן חיים.
חוויתי וכנראה אמשיך לחוות הרבה קורסים/סדנאות וכו', אבל שום דבר לא הכין אותי לקורס המיוחד ומכונן חיים שחוויתי בלימודים עם דוד כהן צדק בקורס "שקט פראי". קורס שונה, אינטנסיבי, שנוגע וחושף מראות כאב מתוכנו, כאב עבר שלרוב מנהל את חיינו הבוגרים מבלי שנהיה מודעים לכך.
המנחה הקשוח ביותר שנתקלתי בו, מוביל ביד איתנה ובאמונה רבה מרחב למידה חוויתי לא פשוט בכלל, מתוך אכפתיות ושליחות אמיתית.
מומלץ ביותר למי שרוצה לעשות תהליך שינוי עמוק ולהתחיל תהליך ריפוי פנימי.
דוד - היה לי קשה, מאוד קשה לעכל אותך בהתחלה. הריחוק שאתה משדר יחד עם הקשיחות והתקיפות יצרו בי מצד אחד אנטי ומצד שני גרמו לי לציית כמו ילדה טובה.
בדרך שלי ניסיתי להתמרד בהתחלה והאמת לא הבנתי מה לעזאזל אני עושה בקורס הזה. מעולם לא חוויתי קורס שכזה ובאיזו שהוא שלב גם עלתה מחשבה "הוצאת המון כסף בשביל שיכאיבו לך?!" לא הסתדר לי עם המיינד.
ואז נתקלתי וקראתי את הפוסט המפורסם שלך ושם הכל התבלבל והתערבל.
בנוסף לעבודת הכאב, שממש לא רציתי לעשות (כפי שבוודאי ראית), היה לי אתגר אישי מולך.
פתאום בנוסף להיותך קשה לעיכול ומרוחק, הפכת לגבר ועוד גבר מיני-ארוטי שבפרוש שלי, לא דופק חשבון לאף אחד ואומר לעולם, אני עילוי במעשה אהבה, תאכלו את זה או תקיאו את זה, זו בעיה שלכם.
פה כבר התערבבה הערצה ליכולת הזו שלך לחשוף את מי שאתה, ערום וזקוף מול העולם יחד עם הנשיות שלי, שפתאום התעוררה אחרי שינה עמוקה של שנים ארוכות ורוצה בדיוק את מה שאתה הצעת.
איך לא איבדתי את שפיות דעתי עוד לא ברור לי.
מצד שני, היית שם בשבילי בדרך שלך, נוכח, מגיב, מעודד, מאתגר בלי שיפוטיות. בהתניות שלי, ציפיתי שתנהג בי בדרך פחות מכבדת ותנצל את ה"כוח" שיש לך עלי בעצם הידיעה, והופתעתי בכל פעם מחדש לפגוש איכות שונה לחלוטין מהמוכר לי בגבר שלכאורה מייצג עבורי את האויב הכי גדול שפגע בי וליווה אותי במרבית חיי. דווקא במקרה הפרטי שלי, פני הפוקר שלך שלא שיקפו מה שאתה יודע ורואה שאני חשה ועוברת, עזרו לי מאוד להרגיש מוגנת, בלי הפחד שעוד רגע תהפוך אותי לשטיח שלך וללעג בפני כל הקבוצה.
שמחתי והתענגתי מאוד על האפשרות לשוחח ולהכיר אותך כאדם כשהמסכה שלך ירדה והשמחה עבורי היתה כפולה, כי מי ששוחחה אתך, היתה אני האמיתית, לא ילדה מכווצת, מפוחדת או חסרת נשימה.
 
♦אלון
למדתי שהרצונות והמאוויים שלי הם לגיטימיים, שמותר לי לרצות הכל. שאני יפה. התחלתי ללמוד לשחרר אחיזה, לעבור בין מצבים בלי ליפול לרחמים עצמיים. למדתי לקבל ואפילו להעריך את חוסר היציבות בחיי. למדתי שהחופש שלי הוא המפתח לאושר שלי. התחלתי ללמוד לחיות בשקט פראי.
קשה לענות כי הכל היה משמעותי וטוב. הדרך השקטה שהניעה זרמי עומק אדירים, עבודת העומק על כאב, הריקוד החופשי הפראי, האנשים המדהימים, הערום והאווירה החופשית ביותר שחוויתי בחיי בתוך קבוצה (והייתי בהרבה קבוצות כאלה).
אני ממליץ על הקורס כי זה תהליך עמוק שמאפשר חדירה לעומקי הכאב והרצונות הפנימיים. תהליך שנותן כלי התמודדות חזקים ויעילים. וזה נגמר בכייף ענק וחגיגה.
תודה גדולה!
המנחה דוד כהן צדק נתן הרגשה עמוקה של בטחון, החזקה ונעימות שאפשרה לי להגיע למקומות הכי עמוקים ופראיים.
תודה מבפנים.
 
♦ ויויאנה
למדתי הרבה דברים. אבל מדהים אותי הבהירות בה אני רואה את הדברים אחרי הקורס. זה לא אומר שזה קל, פשוט רואה אותם.
הדבר העיקרי שלמדתי על עצמי, הדבר שפותח את הדלת פנימה ושאתו אוכל להמשיך ללמוד עוד ועוד, זה שאני יכולה להפיל את המבנה ״הפנימי היפה״ שהרכבתי לעצמי על עצמי במשך שנים רבות. אני יכולה לפרק את המבנה ואני לא מתמוטטת או נעלמת. להיפך, זו הנקודה לצמיחה אמיתית.
למדתי להכיר ולקבל את החלק הפגיע שבי, הבנתי שאני לא צריכה לחפש את השלמות והאיזון בכל מחיר - שהאיזון מגיע דווקא כשמכניסים את האי שלמות למשוואה .
למדתי לתת מקום לכעס שבי, דבר שתמיד היה לי קשה לבטא.
למדתי גם שיש בי אומץ לחפור פנימה עוד ועוד, כדי להגיע לרגשות שידעתי להחביא היטב, בסיסיות, הראשוניות. והכי טוב, שאני יכולה להגיע אליהם מתוך אהבה.
למדתי גם שיש בי יכולת התחייבות ומסירות מאוד גבוהה, כשאני מאמינה בתהליך בו אני נמצאת. ועוד משהו. למדתי, שאני יכולה לסמוך על האינטואיציה שלי.
נרשמתי לקורס בלי הרבה חשיבה מראש, רק כי משהו משך אותי. ובסופו של דבר זו היתה אחת ההחלטות החשובות שלקחתי. כי בסופו של דבר, התוכן, האנשים, ההנחיה, התאימו לי מאוד.
בכלל החודשיים האלה היו מאוד משמעותיים בשבילי. חיכיתי לכל יום ראשון, למרות שידעתי שלא יהיה קל או נעים במיוחד. ובמשך כל השבוע הרבה ממה שחוויתי בסשן הדהד בתוכי והשפיע על הרבה רבדים של החיים.
אחד הדברים שהכי השפיעו עליי הוא השילוב בעבודה בשכבה האנרגטית, בשכבה הרגשית אבל מחוברים לגוף, לפיזי. חיבור שהיה לי חדש בעבודה כזו, אבל שפתאום עושה שכל, שנראה הגיוני ובסיסי לגמרי.
התחושה של לנשום אל הכאב הפיזי בזמן הלחיצות, היתה לי מאוד ברורה מההתחלה. ומיד התברר לי שאותו תהליך תקף גם בזמן הכאב הרגשי. משהו שאף פעם לא יכולתי לסבול. אני אלופה בלמצוא את הפתרון המידי בלי להחזיק את הכאב כמעט. השינוי הזה בתפיסה של הכאב, של הכעס, זו לדעתי המתנה הכי גדולה שקיבלתי מהקורס.
אני ממליצה באהבה על הקורס לאנשים אחרים. בגדר שבהחלט זו יריית פתיחה לשינוי משמעותי בחיים. רמת המקצועיות וחכמה בהנחיה מצוינות.
אבל נדרש אומץ רב, פתיחות בראש, ונכונות ללכלך את הידיים בעבודה קשה.
בקורס ״שקט פראי״ זכיתי להכיר את עצמי מפרספקטיבה חדשה. נפגשתי בדרך אחרת עם רגשות של כאב, כעס, אהבה, חמלה... רגשות שידעתי שקיימים בתוכי אבל אף פעם לא הצלחתי להתמודד אתם בכנות מלאה. לדעתי, העבודה לעומק בכמה רבדים במקביל, אנרגטי, רגשי ופיזי, עושה את ההבדל. כתבתי הרבה, רקדתי הרבה, בכיתי הרבה, צעקתי הרבה, שחררתי הרבה, הרגשתי הרבה. ולהפתעתי, חשבתי פחות.
וכל זה היה אפשרי רק בזכות המרחב הבטוח שנבנה בהדרגה, ההנחיה המקצועית, התמיכה של אנשים מדהימים שפוגשים במקרה בחיים והופכים לנשמות מחוברות בצורה שקשה להסביר.
והיום, רק מודה ושמחה על הרגע שהחלטתי להירשם בלי לחשוב יותר מידי. לא תיארתי לעצמי שאלה יהיו חודשיים כל כך משמעותיים בחיי.
רק הודות להנחיה המדויקת, המקצועית של דוד, הדברים העמוקים שאנחנו עברנו בסדנא יכולים לצאת בצורה בטוחה. ברגעים של משבר של מישהו, או בשאלות או שיתופים לא פשוטים במעגלים, הרגשתי את תחושת הביטחון שבתשובות, בהקשבה, בגבולות שלפעמים צריך. הסגנון הישר, וללא קישוטים מיותרים מאוד מתאימים לי. כי לדעתי ככה התוכן שמנסים להעביר מגיע הכי נקי וכנה.
 
♦ עמית
למדתי שיש לי יכולת גדולה משחשבתי להישאר נוכח כשהדברים מתפרקים. הקורס סייע לי לצאת מאזור הנוחות שלי ולהתפתח ביכולת שלי לפעול יחד עם רגשות קשים ולא להימנע מחוויות מפחידות, אלא דווקא ללכת לכיוונים מפחידים ורצויים.
אני ממליץ על התהליך כדי להרחיב את היכולת להרגיש ולפעול ולחוות חיים עם פחות אחיזה ופחד.
דוד, אני ממש אוהב את סגנון ההנחיה שלך. הדגמת יפה כיצד אפשר לדבר כשהמילים באמת נחוצות ולא מתוך תגובתיות, אגו או כל מניע שממנו אני בדרך כלל מדבר. האתגרים שהצבת בפני בקורס והנוכחות שלך הייתה מיטיבה וסייעה לי להתבונן במרדנות שלי ולעבור תהליכים התפתחותיים.  
♦ איה
למדתי על עצמי קודם כל שאני מאפשרת לעצמי גם במרחב שלא הכי נוח לי בו, להביע די הרבה (בדרך שלי כמובן). למדתי שהדפוסים שלי עדיין מאוד משפיעים על החיים שלי למרות שלמדתי טיפול, למדתי שזה בלתי פוסק ושאני רוצה להמשיך לעבוד להסיר עוד ועוד דפוסים כל הזמן. למדתי עוד קצת לסמוך על האינטואיציה שלי ועל המקום שאומר דיי זה מספיק. למדתי שהעולם הזה של מיניות מודעת מסקרן אותי ומפחיד אותי, אחת הסיבות שאני נוטה לברוח. למדתי עוד שיעור חשוב בטוהר המילה שתמיד רציתי להתמקד בו עוד. למדתי עוד כלים לפרוק את הרגשות שלי. עוד מדיטציות. למדתי להיות לבד בתוך קבוצה, לא לשפוט את זה ולהנות מהלבד שלי ולהבין ששם אני עכשיו.
היה לי טוב לבוא כל שבוע ולפרוק בכעס, בריקוד, בנשימה. היה לי משמעותי שהיה לי מקום בטוח לצעוק בו כמה שבא לי.
(ביום ראשון שעבר רקדתי בבית שעה הגוף שלי הסתנכרן עם הזמנים של הקורס)

אוקטובר-דצמבר 2017

♦ שגית
בשקט הפראי אני לומדת לעצור מהמנוסה האינסופית, מהכאב ובבת אחת להסתובב. אני עומדת, הכאב עומד מולי, ומתחיל מעשה אהבה כאוב ועוצמתי ביני לבין הכאב שלי. לעמוד מול הכאב, להכיר אותו, להפסיק לברוח. ודוד שם צופה ומשגיח שלא  אאבד את החלקים שלי כשאני מתפרקת.
מומלץ בחום למי שרוצה לצלול לעומק, ואז לעלות חזרה אל פני המים ולגלות שהוא גדול יותר, ובעולם יש יופי אינסופי.
 
♦ לירון
לדוד יש יכולת מופלאה להפוך דברים מורכבים לפשוטים. מעטה הקשיחות, הפדנטיות עד לפרטים הקטנים מאפשרים מרחב מוחזק, בטוח ומוגן יחד עם ההרגשה ששום שד לא יכול לזעזע אותו. היכולת של דוד לא להתערבב עם הדרמות של אחרים ויחד עם זאת לתת מענה לצורך נתנה לי כמטפלת השראה, וכמשתתפת בקורס אפשרה לי להרחיב את הגבולות שלי עוד ועוד.
אני ממליצה בחום לכל איש ואישה לעבור מסע משנה חיים בקורס שקט פראי, קורס שנותן כלים להתמודדות עם משברים ומאפשר מרחב בטוח לחקירה של מי אני.
בהודיה גדולה

♦רפאל
אני רוצה לשתף אתכם בקצרה בתהליך שעברתי ועודני עובר במסע החיים שלי.
התגרשתי לפני כשלוש שנים. כביכול היה לי הכול: בית בלי משכנתה עם גינה ונוף לים, היתה לי עבודה מסודרת בהיי טק עם משכורת מכובדת, היה לי רכב חברה, פנסיה, קרן השתלמות, ארוחות מסובסדות על חשבון החברה בשווי 750 ש"ח מידי חודש, ארועי חברה שווים ועוד...
לפני כ שלוש שנים + עזבתי את כל אלו ו"קפצתי" מהצוק כשגופי היה עטוף שריון עצום שהיה מלא ברגשות חסומים, בחוסר יכולת לתקשר רגשות וצרכים. בתחילת הדרך שלי הסתובבתי עם שריון ענק וניסיתי לטפח את התדמית. באיזשהו שלב הבנתי שזה לא אני ושאני רוצה לבטא את עצמי בפשטות ובאותנטיות.
התחלתי תהליך של התפתחות ומודעות. מודעות לרגשות שבתוכי, מודעות לצרכים שלי, התחלתי ללמוד לתקשר את מה שעובר עליי, את הרגשות ותחושות, את הצרכים שלי, לתקשר בפשטות ובאותנטיות אותי.
הזוגיות הראשונה שהיתה לי מיד לאחר הגרושין העירה בתוכי פצעים רדומים, חלקם מגלגולים קודמים חלקם מילדות וחלקם כל מיני אמונות ודפוסים שנבנו לאורך השנים, פצעים שדרשו ריפוי מידי.
במסע הזוגיות הקודמת קיבלתי הארה והבנתי שעליי לעבוד ולטפח ולרפא את האהבה העצמית שלי ולהתחיל להתפתח ולפתח את המודעות שלי במיניות. וואחד נושאים לעבוד עליהם. כל נושא כזה הוא עולם ומלואו שחווה בתוכו שלל רב של טריגרים וכפתורים שמשתקפים בי על ידי האינטראקציה שלי עם אנשים אחרים.
האמת היא שלא ידעתי להכיל את כל אלו בתוכי, לא ידעתי להכיל אותי. לא ידעתי לקבל את המציאות כפי שהיא וגם כשהמציאות הכתה בי עדיין סירבתי לקבל אותה כפי שהיא. לא ידעתי לכבד מרחב ולתת לאחר את הספייס שלו כשהוא ביקש. לא ידעתי מיניות מקודשת מהי וכיצד עליי להתנהג. לא ידעתי לכבד ולשמור על גבולות של הצד השני ולא ידעתי כיצד להיות קשוב. בקיצור לא ידעתי בכלל מיניות מקודשת מהי.
לפני כשנה החלטתי לטפל בעצמי, לטפח אותי ולקחת אחריות על המעשים שלי, על הרגשות והתחושות שלי ולעבור מסע של מודעות וריפוי. נחשפתי לא במקרה לדוד כהן צדק.
בהתחלה חשבתי לעבור אצלו תהליך של טיפול אישי 1 על 1
אך מכיוון שהיה לי מחסור בתקציב לאחר התייעצות עם דוד נרשמתי לסדנת עומק שלו שנקראת "שקט פראי"
סדנת עומק של 10 מפגשים בה נחשפתי ליסודות של עולם הטנטרה, לעבודה עם רגשות והתמודדות עם כאב ולעבודה עם האנרגיה המינית.
כשהתחלתי את הסדנה לא היה לי מושג לקראת מה אני צועד אך ידעתי והרגשתי שאני בדרך הנכונה.
אומרים שכשאדם מקבל החלטה הוא בעצם קופץ לתוך זרם חזק שיישא אותו למחוזות שכלל לא חלם שיגיע אליהם בשעה שהחליט, ואכן כך הדבר....
בסדנה של דוד למדתי, קיבלתי כלים אשר באמצעותם למדתי קודם כל כיצד אני יכול לקבל את המציאות הנוכחית כפי שהיא עם כל מה שיש שם. למדתי להכיל כאב, למדתי לנשום ולהרפות אל תוך הכאב שעולה ופשוט לאפשר לו לעבור דרך גופי מבלי לרצות למות או להעלם כפי שקרה לי לפני.
קיבלתי כלים פרקטיים שמאפשרים לי עד היום לפרוק אנרגיה עצורה בצורה מבוקרת. טכניקות פרקטיות שמאפשרות לי בעצם להביא לידי ביטוי את שלל הרגשות שעוברים בי מבלי להדחיק. כך אני יכול לאפשר לעצמי לכעוס, להתעצבן, לקלל, לצעוק, להוציא אגרסיות בצורה מבוקרת מבלי להזיק לאף אחד. כך כל קול בי מקבל ביטוי ומתאפשר להיות כפי שהוא, כך אני לא מדחיק אף רגש ולכל רגש יש מקום, דבר המאפשר לי להפסיק לשפוט את עצמי ולקבל את עצמי כפי שאני כרגע ולדעת ולהרגיש שאני לא מושלם אך להרגיש שלם.
אחד הנושאים המרתקים שמעסיק אותי כרגע הוא נושא המיניות. מיניות עבורי היא אנרגית חיים שמעבירה אותי דרך כל הטריגרים והאתגרים הכי גדולים. התחלתי ללמוד ולחקור את עולם המיניות בדגש על טנטרה. התחלתי לקרוא ספרים על הגבר המולטי אורגזמי. התחלתי לתרגל לא לשפוך. התחלתי לתרגל להיות קשוב לצד השני ולעצור באמצע כשאומרים לי או מבקשים ממני או שאני מרגיש שצריך. התחלתי ללמוד לשחרר אחיזה וללמוד להפסיק להיות חדור מטרה. ובתוך כל הלמידה הזאת פתאום אני מבין או יותר נכון חווה מידי יום כמה שהאנרגית חיים הזאת שנקראת מיניות מנהלת אותי. כמה מתוך הדבר הזה שנקרא מיניות הוא לא בהכרח אני, אלא כל מיני תבניות חברתיות שהולבשו עליי. פתאום אני מגלה את הפצעים הכי עמוקים וגדולים שנמצאים בי שעטופים במלא בושה ובאשמה וכמה שכל הנושא הזה מפעיל ומנהל אותי.
במסע החיים הזה שבו אני חוקר את עצמי, פתאום אני מבין כמה שהאנרגיה המינית הזאת שקיימת בי בעוצמה מגלה לי מי אני. מהחוויה האישית שלי אני יכול לספר, שבמקום הזה שנקרא מיניות יש כל כך הרבה תבניות חברתיות שהולבשו עליי שלא משרתות לא אותי ולא את האהובה שלי. כל כך הרבה סטיגמות, כל כך הרבה פצעים. הדבר הכי גדול ששמתי לב הוא שיש שם כל כך הרבה בושה ואשמה שמנהלים אותי.
אז בתקופה האחרונה אני לומד להיות גבר מולטי אורגזמי וחשוב לי לשתף בכנות ולומר לכם שמעבר לכך שזה נשמע קול ומגניב במקום הזה, לפחות אצלי יש כל כך הרבה פגיעות. כל כך הרבה פצעים וטריגרים שנלחצים בי בקלות. פתאום אני רואה שכשאני לא גומר ואנרגית החיים זורמת בי בעוצמה, אני הופך להיות כל כך רגיש ומופעל בקלות. אני נזרק בקלות לפצעים העמוקים שמבקשים ריפוי.
אז בדרך הזאת של עולם הטנטרה, שהוא ממש חדש עבורי, אני עדיין מנסה לגלות כיצד עליי לצעוד בו בדרך שנכונה עבורי.
אני מבין שבכדי שאני אמשיך ללמוד ולהתפתח עליי להיות מוכן ללמוד מאחרים וזה בסדר גמור ואפילו מומלץ לא לעשות את הדרך הזאת לבד. אז אני ממשיך להתפתח ולפתח את המודעות וכחלק מהדרך הזאת אני משקיע בעצמי הולך לסדנאות ופסטיבלים בכדי להמשיך ללמוד
מי(א)ני.
בהודיה גדולה לדוד ולרקפת
רפאל רץ פרא

♦אסף
לפני שנתיים נולדתי מחדש.
אחרי פרדה מטלטלת במיוחד, הרגשתי שאין לי אדמה לדרוך עליה, אין בית, כל מה שהאמנתי בו בנושא משפחה, זוגיות, פרנסה התרסק לי מול הפנים. הרגשתי תלוי באוויר, אבל היה לי את ההבנה שכל מה שאני חווה הוא חלק מסיפור שבו הכל הולך להשתפר מעבר לכל דמיון. וכך קרה.
מתוך תחושת החופש שקיבלתי אחרי הפרדה, יצאתי בפעם הראשונה מזה המון שנים לשמוע על מה זה טנטרה בפאב בתל אביב, זו פעם ראשונה שאני יצאתי בשביל עצמי ולבד, זה מאד ריגש אותי באותו זמן לצאת לבד כי חוויתי במשך 14 שנה זוגיות צמודה וסגורה.
בעקבות המפגש בפאב נרשמתי לסדנת סופש בנושא טנטרה והרגשתי שהגעתי הביתה. חיפשתי מקום לתרגל את כל מה ששמעתי ונרשמתי לקורס הראשון שהופיעה בו המילה טנטרה, הקורס של דוד כהן צדק "שקט פראי". לא הבנתי למה בדיוק נרשמתי, אך מתוך אמונה בדיוק שבחיי ידעתי שהקורס הזה בול בשבילי, באותו השבוע נרשמתי גם להתכנסות הגדולה cosmic lovers במדבר, בלי ממש להבין מה הולך להיות שם.
הקורס 'שקט פראי' היה הדבר הכי משמעותי שחוויתי בחיי. מרגש אותי ברגע זה אפילו לכתוב כמה הקורס שחרר אותי מכבלים ומטענים כבדים שניהלו את חיי. למרות שאני בן אדם מאושר לא הבנתי עד הקורס כמה כאב וסבל אני סוחב איתי. בקורס למדתי בדרכים שונות להשתחרר מסיפורים שהעיקו על חיי ולהפתח לחיבור שלי עם עצמי. התחלתי להכיר בעוצמות שגלומות בי, התחלתי להעז לבקש לעצמי חיים כמו שאני מרגיש שמגיע לי, התאהבתי שוב בחיים ומאז אותו רגע ראשון בקורס אני חווה בחיי קסם, שפע, אהבה, זוגיות מדהימה. התחלתי להכיר בעצמי כיצור מיני, כיצור אוהב בלי גבולות שנמצא בחופש אמיתי לממש את כל האהבה שהעולם מציע לי.
כל סדנה וארוע שאני הולך אליו מבית היוצר של דוד חושף אותי שוב ושוב לעוד חלקים מופלאים בחיי שלא דמיינתי שאוכל להכיר ולחוות.
אני מרגיש שמצאתי משפחה, משפחה שחושבת וחיה כמו שאני חי, חי את החופש להיות אני במלא עוצמתי, חי את החופש לבטא את מי שאני ואת מה שאני מבקש בלי פחד.
אני
מכשף של אהבה
פותח דלתות ללב
מורה דרך להתפתחות אישית
אני החופש והאהבה במלואם.
תודה גדולה לדוד כהן צדק, היוצר הגאון של כל הארועים המושלמים האלה שפתחו לי דלת להכיר את עצמי לעומק ולהיות בעצמי דלת לעוד אהובים בדרך.

♦סיגל
מה שהביא אותי להירשם לקורס הוא טקסט שכתב דוד כהן צדק כמבוא לקורס, והדהד בדיוק את שנפשי ביקשה.
באותה עת התחלתי להעיר את הארוס שבי, החיים פיעמו בי במלא עוזם, עפתי שתי אמות מעל האדמה, ולא ידעתי מנוח.
אוקסיטוצין זרם לי בדם, והתחלתי להתמכר לתחושת ההתעלות. עם כל הטוב והברכה שבזה, הרגשתי גם פחד. סוג של פחד גבהים. הבנתי שהמצב לא יציב. הרגשתי שאני נאחזת בטוב, שהוא כידוע מצב חמקמק וארעי, כמו כל אחד ממצבי החיים האחרים. הרגשתי שאני צריכה לייצב את הבסיס שלי. למלא את הבורות והפערים שנמצאים בתחתית של הקונסטרוקציה הזאת, כדי שכל מה שתפח לא יצנח מטה בבת אחת ברגע שתנעץ בו סיכה.
אז נרשמתי לקורס 'שקט פראי', בעיקר בחיפוש אחר השקט. אחר מילוי הבורות, ובניית קונסטרוקציה יציבה שתכיל את סערות הנפש השונות שהחיים המתעוררים מחוללים בי. הגעתי עם עיניים בורקות ושמחה בלב. אבל רציתי דווקא להיזכר בכאב. לחוש אותו. לייצר הרמוניה בין הקצוות. 
היינו קבוצה מגוונת, נשמות במצבים שונים של תעייה. כל אחד מאתנו עם סיפור שונה, כל אחת עם שק הכאב שלה. את הדרך המוזרה, המפתיעה הפתלתלה והגאונית שדוד ייעד לנו בקורס הזה, לא אפרט כאן. רק אומר שכשהובאו בפנינו התרגילים, היו לא מעט פעמים שנדהמנו. שאלנו: למה זה טוב? ואולי אפשר אחרת?  היינו יהירים והתווכחנו. או שנמלאנו פחד ורצינו להימנע. או שלא השכלנו להבין, ולהאמין בדרך. אבל מהר מאד כולנו היינו אחוזים בתהליך. מצאנו את עצמנו שרועים על הרצפה, מזיעים, מדממים, חסרי נשימה. הפחדים והכאבים הגדולים ביותר שלנו עולים מהשאול ולופתים אותנו. ואנחנו תומכים באהבה זה בזה. מערסלים זה את כאביו של זה. ואז פורקים את הכל בריקוד עד אבדן חושים. רוקדים את הכאב והפחד והייאוש. עד שהם נמסים ונמהלים עם כח החיים, עם הריקוד, עם האהבה, עם הארוס.
איכשהו זה מה שהצליח לקרות: הכאב הגולמי ששקע לקרקעית צף מעלה. מילא את הלב וגדש אותו בתחושה חמה. כאב חם פעפע ונמהל באהבה ובאוקסיטוצין. הבועות התוססות שכחו, הכאב החד קהה, הנוזל החם הזה זורם לי בדם וממלא אותי בתחושת חיות ושלווה, הלב צלול והראש בהיר.
ודבר משמעותי נוסף התרחש בסוף השבוע הקסום שסיכם את הקורס. קיבלתי מתנה שאין יקרה ממנה: הצלחתי להרגיש טוב בגוף שלי.
שותפיי לדרך, חבריי לקבוצת הקורס הזה, נכנסו ללבי ויהיו תמיד אחיות ואחים למסע משמעותי, שנפתח והתחיל, ובוודאי עוד ימשיך דרך ארוכה. אהבה ותודה גדולה יש לי אליכם, שותפות ושותפים יקרים!
ולמאסטר, תווה הדרך, שהוביל אותנו ביד בטוחה, גם כשעלו בנו התנגדויות; שנשאר יציב ורגוע, ותמיד ידע שבסוף נבין הכל: תודה דוד, על הדרך המשמעותית הזאת, ועל כל המתנות הנפלאות שהיו בה.

יוני-אוגוסט 2017

♦מיכל
החיים על פני כדור הארץ, הם יותר מידי עבורי:
יותר מידי צפופים, רועשים ומפחידים. רוב הזמן אני דרוכה, מתאמצת למצוא שקט, להתרכז, להקשיב. כדי לשרוד, אני מסתובבת עם חומה מסביבי, ששומרת עלי שאף אחד לא יתקרב, שלא ידעו שאני פגיעה/חלשה/אנושית. החומה הזו, למרות שנעים בתוכה, גבתה מחירים: התרחקתי מעצמי, מהרצונות והחלומות שלי, מעצמי ומהקול הפנימי. כמו הולכת בין הטיפות, נוגעת-לא נוגעת. נושמת-לא נושמת.
עם השנים השקט בתוך החומה הפך לרעש: את לא מספיק טובה, לא מספיק שייכת, לא מספיק אהובה, את לא בטוחה - החיים מסוכנים. הרגשתי שהפחד מצמצם אותי והתחלתי טיפול. אצל דוד כהן צדק, מטפל טנטרי. (אל תשאלו אותי מה זה אומר, אין לי מושג. לא מתווכחת אם מה שעובד) דוד שוב ושוב ניסה לעודד אותי לצאת מהטיפול האישי לטובת מפגשים קבוצתיים.
בסוף נרשמתי לקורס: שקט פראי.
(אני יודעת השם הזה נשמע שמאלצי, אל תתנו לזה לבלבל אתכם)
10 מפגשים, אחת לשבוע וסופ״ש אחד ארוך לסיום. מה היה שם? פגשתי את עצמי, נזכרתי בחלומות שלי, התמלאתי שמחה ואהבה עצמית. לא מדובר בקסם, מדובר בעבודה קשה ויסודית: נשימות, מדיטציה, שיעורי בית, מפגש עם הכאב והמון ריקוד חופשי. לפני כל מפגש רציתי לא לבוא, אחרי כל מפגש הודיתי לעצמי על הבחירה לבוא.
שנאתי את הקבוצה, את הרעש, את הצורך להיות נחמדה. לא הייתי נחמדה! מצאתי את הא-נשים שהיה לי נעים איתם. או שהם מצאו אותי. לאט לאט נפתחתי, הרגשתי נינוחה, השיפוט והביקורת התפוגגו - נהייתי נחמדה.
ועכשיו, מה עכשיו? עכשיו הלב שלי פתוח, אני יודעת להקשיב לעצמי, לאהוב את עצמי. אני חופשיה.
אוטוטו נפתח קורס חדש. לא זה לא מתאים לכל אחד או אחת. זה מצריך ויתור על הציניות וגם על הבגדים.
אבל, ראבק זה שווה את זה.
 
♦פרידה
הקורס שקט פראי שינה לי את החיים, שיר עצוב התנגן לי בנפש, שיר משמר של נתן אלתרמן, שמרי נפשך כוחך שמרי שמרי חייך...
היום 3 ימים אחרי סיום תהליך מרתק בן 10 שבעות התחלף השיר והלב מזמר שיר חדש, אם נדע לאהוב ... מה זאת אהבה תקראו את השיר.
באתי למסע בגוף מסוכסך ולב בוכה. כל חיי אני מחפשת אהבה, מנותקת מחמצן, חיה בתחושה של קצר ומסתבר הכל אשמה הבורות. לא ידעתי שאני לא יודעת, יש כאב ואני מתכחשת לו, אני יודעת שככה כולם חיים, שורדים, זה העולם שיננתי כמו מנטרה, זה מה יש. באתי סקפטית וחשדנית לסדנה, מי יכול לחדש לי ממרום גילי, מה דוד המנחה יודע יותר ממני. עברתי המון למדתי אין סוף כך נגזר עלי, קונפליקט בלתי פתור. לוקח זמן להיפתח, להוריד מחסומים, להתחיל לרוקן את הכוס המלאה. ניסיון חיים עשיר והוא משרת מסור, אבל אף אחד לא באמת יודע מה זאת אהבה.
מעט מאד הכרתי את בית המקדש שלי, הגוף בשלמותו. הכרתי רגש עשיתי סקס הרגשתי הרבה הרבה כאב, לא ידעתי כמה אני רחוקה מהגוף המושלם. אבר המין שלנו יש בו חיי נצח, בכל תא ונקבובית בגוף יש רטט והתרגשות. ספור חיי, הרבה עצב תסכול זיכרונות כלואים החוסמים את הדרך לנשום. אני יכולה להפליג, לכתוב ספר על לידה מחדש, על אהבה עצמית, על עינוגי גוף שלא הכרתי על חיים חדשים מתהווים מתרגשים והמסע רק מתחיל ואני במסלול המראה.
 
♦דליה
אני רוצה לספר משהו על נשימה. שאיפת אויר פנימה...עד היום האחרון של הקורס, בשבת האחרונה, כל הזמן הרגשתי מחסור באוויר, חנוקה לא מצליחה לשחרר את הנשימה...מנסה לפתוח את הראות והסרעפת, מנסה לפתוח כתפיים, כן כן גם דוד עזר לי בתהליך לפתוח כתפיים...
עברו 4 ימים מלאים מהסיום של התהליך הזה, יש לי אויר, אני נושמת נשימה מלאה והכי מדהים - כל שאיפת אויר שאני נושמת ככה סתם באמצע היום - אני מרגישה תחושה נפלאה עוטפת אותי מכל המקומות, מרגישה אויר מדהים מתוק נכנס לתוכי, ואני לא ממש חושבת למה, אני ממשיכה במהלך היום. ואז מדי פעם אני עוצרת, וחושבת על האוויר שנכנס וממלא אותי תחושה וורודה של כיף...אולי זה מהמדיטציות שלמדנו, לקחת אויר ולהוציא אויר עם משמעות, אולי זה סוג של נשימה אחרת שבאה פתאום אחרי התהליכים שעברנו, שחרור...
אין לזה הסבר שאפשר להסביר במילים, זו תחושה שבאים אחרי קורס כזה ומבינים את המשמעות שלה מעבר למילים, זה שכל מי שאומר משהו... לא ממש חשוב, האנשים מסביב לא ממש חשובים, מה שחשוב זו התחושה העצומה הזו של האוויר, זו תחושת ההתרחבות הזו שאין לה הסבר. אהבה אינסופית. מלא אנרגיות של אויר ותחושות מופלאות שמתקיימות מסביבי. מנסה להגיד לאנשים מה זה, לא מצליחה, זה לא באמת ניתן להסבר, אפילו מתסכל קצת, איך מסבירים מה זה...
צריך פשוט לעבור את החויה, והשאר פשוט קורה...
 
♦אידית
באתי כולי ספק, מה עכשיו טנטרה ועניינים, אבל לא היתה לי ברירה, הרגשתי שבורחת מעצמי, לא שמחה, שרויה בפחד
בורחת לעינוגים שהחלו לאבד מערכם, בורחת מעצמי.
בסדנה שמו לי מראה, הכריחו אותי להתבונן, להיות, לשהות...בלי פחד, לנשום אל תוך הכאב ולהבין כי אין חיים בלי כאב, תמיד היה תמיד יהיה, לכולם.
אהבתי ללכת לשם, להסתכל על הסיפור שאני מספרת לעצמי, להרגיש את עצמי אחרת פתאום, אני ועצמי יד ביד להתיידד
וכן... זה מה שיש עכשיו... וזה טוב וזה מספיק. הפסקתי לרצות להחזיק הכל, לאחוז, הבנתי שהתנועה היא החשובה, לתת לרגש לזוז בלי להתמכר לו ואז האנרגיה הסכימה לזוז.
תרגלתי סוג של הסתכלות אחרת, שינוי תפיסה, זה לא היה דרמטי , נזרעו זרעים, נפתח איזה צוהר וזה לא שהכל נהיה טוב, כי זו עבודה לא פשוטה, מרוקנת לפעמים, חשופה. אבל קיבלתי רמזים שיש אפשרות לתודעה אחרת, שאולי החיים כן יפים ועוצמתיים ואולי זה לא החיים יפים אלא אני. מצב של אי לוחמה עם עצמי עכשיו צריך לחמם את היחסים.
זה דבר ממש מסובך להחזיר אנשים לעצמם, בעיקר כי הם לא ממש מעוניינים לשלם את המחיר, פגיעות, חשיפה, כאב, בדידות, הבנה שאתה הוא המושיע של עצמך. המנחה אינו מציל ואינו גורו הוא מתרגל.
נשמנו, הקשבנו, כאבנו, רקדנו, דברנו, אכלנו, נלחמנו, שוב רקדנו עד שהתפשטנו, פשוט חיינו והיינו עצמנו לשם שינוי וזה היה שינוי מרענן בהחלט.
 
♦ליה
מצאתי המון השראה בשקט הפנימי ובנוכחות של דוד והייתי צמאה אליה.
הגעתי לסדנה רווית נסיון בסדנאות רוחניות כאלה ואחרות אבל מנחה כמו דוד טרם פגשתי. יש הרבה מורים ומנחי סדנאות אבל מעטים מהם מלמדים דרך שהם עברו בעצמם ודוד אחד מהם, מלמד מתוך נסיון חיים עשיר ומלא.
בסדנא פגשתי את עצמי שוב ושוב, פגשתי את היופי שבכאב ואת הכאב שביופי. העבודה עם קו הכאב הפגישה אותי עם קו העונג המתמשך. הסדנה הייתה מצד אחד מאוד מעמיקה ומצד שני מגוונת בתוכן.
המשתתפים הפכו למשפחה נוספת והיה מרגש ללכת יחד את הדרך, להחשף ולהיות עד לתהליך ההשלה של אנשים אמיצים ויפים.
אני ממליצה להשתתף בסדנא מתוך מקום מעצים ומרגש, לפגוש עוד רובד של העצמי.